ביתיות. מכנסי טרנינג רכים, רחבים ונעימים, נעלי בית עשויות מלבד, אפורות ומרופדות, והפיג'מה המשובצת שתמר קנתה לי במרקס אנד ספנסר.

רואלד דאל כתב על כורסה בצריף קטן בגינה, לוח עץ על ברכיו, מכוסה בשמיכה (איש-גולם), מוקף בכל מה שהוא צריך. אסטריד לינדגרן אהבה לכתוב את הספרים שלה, שרועה על הבטן, במיטה. גם אני מרגישה לאחרונה את הצורך הזה להיות נינוחה, עטופה, 'מחובקת', כדי להצליח להתרכז ולשקוע בתוך מעשה הכתיבה או הציור, לצלול למרחבים של שקט וחופש (הכורסה של דאל מדגימה את זה יפה – כמו להסתתר בתוך סוגריים ענקיים).

מצאתי מה אני רוצה לעשות בפנסייה: את החורים בביסקוויטים.

יש לי כתונת לילה כחולה דהויה, מהוהה ורכה, מטריקו, שעברה הרבה כביסות ואני מאוד אוהבת. לא חושבת שהייתי יכולה להירדם בכתונת של משי.

את מרחב הזמן הזה, של יום שישי אחר-הצהריים, צריך להקיף בגיר, או לגדר בחבל לא עבה. מרחב שקט של הרהורים וכלום. כל אחד בענייניו, אף אחד לא מחפש אותך. שטח הפקר נעים, בין השבוע שעבר לשבוע שיבוא.

[תצלום שלו]

הם אפו עוגה (טעימה), הוא הכין סרט (אהבה) ובשבת נסענו לטייל בנחל דוד.

ספוטיפיי ואוזניות צמודות.

גלגלי העזר של חיי: ג'ימייל, ווטסאפ, טודואיסט, ספוטיפיי, אינסטגרם, פינטרסט, זום, מירו, גוגל דרייב, ווייז, מוביט, ולאחרונה נכנענו ועשינו גם פנגו.

הבוקר הבנתי, שאם אני רצה בקצב שלי, מקשיבה למוזיקה שאני אוהבת ולא חושבת על ריצה, אני מסוגלת לרוץ.

שבת בבוקר. קמתי מוקדם, הלכתי במשך שעה ברחובות השכונה והקשבתי למוזיקה. הכנתי קפה לו ולי. ראינו עוד פרק נהדר בסידרת 'הטובות לקרב' (ששנת הקורונה והבחירה בביידן רק היטיבו עימה). קראתי את הטקסט הנפלא של דרור משעני על התרגומים של יהושע קנז, שפספסתי בשבוע שעבר. הולכת לסדר ולנקות.