בספר עב־כרס לכבודו, "הנאמן: מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט" (2016, עורכים זיוה שמיר ומנחם פרי), כותבת בתו סיגל אגרי־שביט: "יש זנים נדירים בטבע. יש זנים נדירים בעולם החי, בעולם הצומח, ויש זנים נדירים בבני אדם. אחד הם (ואני די בטוחה בכך), הוא אבא שלי. נדיר כל־כך ויקר ערך מסוגו, אך לא בגלל שהוא חוקר ספרות מוצלח, מרצה, שופע ידע עד כלות, כותב בצורה מופלאה, חכם וקיבוצניק שעשוי מחומרים מיוחדים, כאלה שכבר עברו מזמן מהעולם. אכן הוא בעל יכולות נדירות… אך המייחד אותו מכולם להשקפתי, הוא עצם מהותו והאדם שהוא, הם־הם ההופכים אותו לזן נדיר. מסתבר שגם להיות אנושי זו לפעמים מומחיות".

(הצלילות המופלאה של השכל שלא תיגמר לעולם, ניצה בן-דב על עוזי שביט, מוסף תרבות וספרות 'הארץ', 8.3.23)

חיים טופול.

עוזי שביט.

גנוזים. פרויקט נהדר של 'אנסמבל עתים' – אמנים ויוצרים מגיבים למכתבים של כותבים ישראלים, השמורים במכון גנזים.

איתן הלל.

עמרם פרת.

אני אוהבת את סטנלי טוצ'י ('יפה במנהטן', 'השטן לובשת פראדה', 'ג'ולי וג'וליה'), גם בסרט העדין, העצוב והמפוכח, שראיתי הערב (עם קולין פירת'), 'סופרנובה'.

Wolf Erlbruch.

משה מזרחי.

ענת (של אשר).