"כשהיינו רק שתינו, לאה ואני, השתקפנו זו לזו בדיוק כהווייתנו. איש לא התערב ולא הפריע, וגם אם כעסתי עליה לרגעים או אם אחת מאיתנו חירחרה ריב, מיד התפייסנו. היא לא יכלה לשאת מתיחות בינינו ולו במידה הקטנה ביותר, ובזה נאחזתי. שכרנו אופניים ורכבנו לפארק, הסתובבנו יד ביד וקנינו דברים, שטויות, כל מיני, סיכות ראש, עטים ובובות. ברומא, בשעת צהריים, נתתי לה לטעום מקוקטייל ששתיתי, ואחר כך שתיתי לבד עוד שניים, דיברנו בלי הפסקה וצחקנו בקול, אנשים הפנו אלינו מבטים. אכלנו בדיוק מה שרצינו, כמה שרצינו, ובערב, בתשע לכל המאוחר, בכל מקום שהיינו בו, כבר היינו ספונות בחדרנו שבמלון, מקלחת, טלוויזיה, תה צמחים, מכורבלות במיטה, מפטפטות, מאוהבות, תשושות מאהבה."

(הילה בלום, איך לאהוב את בתך, כנרת זמורה מוציאים לאור)

island

להתעורר בארץ אחרת, בבית ליד הים. לאכול ארוחת בוקר עם פירות וגבינה. לנמנם בשמש, רגליים בחול, ראש בשמיים. לקרוא ספר על תקופה אחרת, להירדם באמצע משפט. כובע קש רחב תיתורה. ערב, בוקר, לטפס על הר. לקנות סנדלים בדוכן בשוק. לשמוע אישה שרה שיר עצוב בשפה שלא מבינים. לחייך בנימוס לתיירים אחרים. ללבוש גופיית פסים עם כתפיות דקות. לצוף על הגב במים שקופים שקופים. למצוא מקום מסתור רק לשנינו. לאכול ארוחת ערב במרפסת גדולה, להקשיב לגלים. לשתות יין אדום ולקנח עם תאנים. לשכב בין סדינים קרירים בחדר עם תקרה גבוהה ולהרגיש איך כל הגוף צרוב משמש. לחלום חלומות ירוקים.

tokyo

[Lost in Translation, Director: Sophia Koppola, 2003]

אבודים בטוקיו. סרט שתמיד משמח אותי. יכולה לראות בכל זמן ביום ולהשתלב בכל רגע בו. אף פעם לא רואה הכל ולא לפי הסדר. רצף של תמונות קצרות ושני שחקנים נהדרים, ביל מאריי וסקרלט ג'ונסון. רגעים קטנים שאני אוהבת. בכל פעם מבחינה בעוד משהו, שלא זוכרת שראיתי. סרט בלי סיפור, שלכאורה לא קורה בו כלום, אבל יש בו כל מה שאני צריכה.

paper plane

איטליה. (הערב היינו אמורים לטוס לוונציה, לישון שני לילות במלון קטן, לשוטט בין התעלות, אולי לשוט למוראנו ובוראנו, לבקר במוזיאון של פגי גוגנהיים ולראות את אוסף הפסלים האפריקאיים שלה, לנסוע ברכבת לבולוניה ליריד ספרי הילדים, לדפדף בהמון ספרים מאויירים, לשמוע הרצאות, לפגוש מאיירים, לקנות ספרים יפים, לבקר בסטודיו של מורנדי, לאכול ספוליאטלה בפסטיצ'ריה מקומית, לבקר באוניברסיטה שקופרניקוס ודירר למדו בה, לטפס לאחד המגדלים ולהשקיף על העיר…)

suitcase

אורזת מזוודה קטנה, עולה על מטוס, טסה לארץ אחרת. בית מלון ישן, שער ברזל גדול, שיח ורדים, דלפק קבלה. מקבלת מפתח, עולה במדרגות שמובילות לחדר קטן, חלון לגינה. על הקיר פורטרט מצויר של גבר עם זקן. מיטה גדולה, כיסוי מיטה מתוח, כריות לבנות, שולחן איפור ומראה, כיסא בלי משענת. מוציאה את כל הבגדים מהמזוודה ומסדרת בארון. נשכבת על המיטה עם הנעליים. יום ראשון בעיר זרה.

kanibal

[רישום הכנה שלו לציור, 1996]

הוא שלח הודעה מאפריקה: "ראינו היום המון אריות ממרחק של מטר וצ'יטה פדלאה ישנה מתחת לעץ ועוד איזה מיליון זברות וגנו וג'ירפות ופילים ובבונים וצבי תומסון וטופי ודיקדיק ומרבו ותנין והיפו ונשרים ונמיות ושפני סלע. מחר הולכים לפגוש שבטים. נתפלל שלא נסיים בקדרה."