גשם.

(דווקא בימים של חורף, כשמתכנסים פנימה, מתכרבלים ומשתבללים, הלב נפתח לגעגועים…)

שבת חורפית. קלי בחמאה וריבת תפוזים עם כוס קפה חם.

סופסופחורף.

עברנו לשמיכות חורף.

קצת באיחור, מורידה בגדי קיץ, מעלה בגדי חורף (זה תמיד מעשה של אופטימיות).

אתמול בערב, יצאתי מאוחר מהעבודה ונסעתי לבית הכרם לקנות פיצה לבחורים הרעבים שבבית. נכנסתי לפיצריה, הזמנתי פיצה משפחתית (רגילה, בלי תוספות) ועד שהיא תהיה מוכנה, נכנסתי לחנות הספרים, בצד השני של הכיכר. ברם, מסתבר, שבזמן שהצצתי בספר החדש של סמי ברדוגו, נפתחו שערי השמיים וממטרים תנ"כיים זרמו בעוז על הרחבה של מתחם החנויות הקטן. מיהרתי לפיצה, שכבר היתה מוכנה, חיבקתי אותה בחום ושתינו יצאנו בכיוון לאוטו. או אז, החלו לרעום רעמים, להבריק ברקים ומטר מטורף ורועש במיוחד של ברד ניתך ארצה. תוך שניות התכסתה הכיכר בשיכבה לבנה ואני והפיצה הבטנו בה אובדות עצות…

[תצלומים שלו]

שבת בבוקר, בירידה לנחל קטלב, השמש זורחת, השקדיה כבר לא פורחת, אבל המון רקפות וכלניות יפהפיות, מסבירות לנו פנים. למטה בנחל אין מים, צועדים בארץ אפלולית, ירקרקה, מהאגדות. גזעים מסוקסים של קטלב, שרכים קוצניים (שנאחזים ולא מרפים) וסלעים מכוסים טחב בצבע ירוק רענן. הוא משוטט ומצלם, הגדול ואני משתרכים מאחור, פותרים תשבץ.

איזה גשם!

החורף הזה, כל הזמן מתחשק לי לאפות ולסרוג.