אתמול בתל אביב, רחוק מהכפור הירושלמי, מעבירה את הזמן עד למפגש בערב. Wandering, משוטטת ברחובות בלי מטרה. מתחיל לרדת גשם, קונה מטריה, עוצרת לאכול מרק עגבניות חם. כשהגשם נרגע, ממשיכה להסתובב. מבקרת בתערוכות של טליה קינן ומיכל בקי. נכנסת לבית אריאלה. מזמן לא הייתי שם. מבקרת בספריה היפה שעינת סיפרה לי עליה, הספריה לעיצוב ולמידע חזותי. איזה מקום נהדר, נעים ומלא בספרים שאני אוהבת, ספרי אמנות, צילום ואיור בנושאים שונים, מגזינים וספרי אמן. ספריה קומפקטית, קטנה וידידותית. עוברת על כל המדפים, מה מכירה ומה לא. הספרנית אומרת בטון של ספרנית, לשים את הספרים שאני מציצה בהם על העגלה הצהובה! (לזכור לחזור לכאן עם עפרונות ומחברת ציור).

tut

קרוסטטה תותים איטלקית, פשוטה וכל כך טעימה לשבת חורפית: מכינים בצק פריך, מורחים שכבה דקה של ריבת משמש, חותכים ומסדרים יפה תותים, אופים. רק הכנתי וכבר חוסל. חבל.

geshem

בוקר יום שישי, נוסעת באקווריום הזכוכית שלי. גשם חזק וטוב שוטף את הכל (את כל הפחדים, האיומים, הפיגועים, המגפות, בלוני הנפץ, השנאות והיריבויות). יהודית רביץ שרה ברדיו: אפילו בשרב הכי כבד, ידעתי שהגשם עוד יירד… אישה מלווה את הבת שלה לבית הספר, מחייכת אלי מתחת למטריה.

נסענו ברכבת לתל אביב, הלכנו למוזיאון, ביקרנו בחנות של דקתלון וראינו את הים בחורף.


בתערוכה המחודשת של האוסף הישראלי במוזיאון תל אביב, יש קיר אחד עליו מצטופפים כמעט כל האמנים שאני אוהבת: אריה ארוך, רפי לביא, הנרי שלזיניאק, משה גרשוני, אביבה אורי (ואורי רייזמן, על קיר אחר).


בדרך לים, עצרנו בטשרניחובסקי, הוא אכל פלאפל ואני אכלתי סביח נהדר (הדבר הכי קרוב להתגלות דתית).