עוגת פירות חדשה, שעקפה את התור בלי למצמץ ונכנסה מיד לפנתיאון עוגות הקיץ שלנו.

הקיץ יכול להיות חם, מהביל, מחניק ודביק. אבל עכשיו, בימים של פרה-קיץ, כל כך נעים כאן לפעמים – ריח מתוק באוויר, שמש מלטפת, שמיים כחולים, גרניום פורח, כפכפי אצבע, מכנסיים קצרים, קעקועים נחשפים על זרועות וקרסולים (ואפשר כמעט לעצום עיניים ולהתפתות להבטחה המתעתעת, האופטימית, השקרית לרוב, שיהיה טוב).

---

קנינו בשוק משמשים, נקטרינות, אפרסקים ודובדבנים. הוא בישל ריבת משמשים כתומה ואני אפיתי את עוגת הפירות הנפלאה, המבשרת את בוא הקיץ.

הגדול ברומא, הכנתי לנו טירמיסו, כפיצוי.

זהירות, טקסט חמץ: כשחשבתי על הלחם הטרי טרי שמוכרים במכולת בבוקר שאחרי הפסח, נזכרתי בבית החייל. כשהייתי ילדה, אהבתי לאכול עם אבא שלי ארוחות צהריים או ערב בבית החייל (שהיה ממש ליד משרד החוץ). היה שם תמיד לחם שחור פרוס, רך וטרי. אהבתי לאכול פרוסת לחם שחור עם מרגרינה וריבה אדומה צה"לית, ולשתות תה שחור ומתוק בכוס פלסטיק. אז גם חלמתי להיות חיילת בצה"ל (זה עבר לי, כשהתגייסתי).

ארוחת בוקר שבת ספרדית. מאפי פילו קטנים וטעימים במילוי גבינות ותרד, עם ביצים קשות. כמו אריזות מתנה קטנות, שמתחשק לנסות ולמלא במליות שונות, מלוחות ומתוקות.

---

(בתוך בועה).

קינאתי בסטודנטים, אז קניתי לי גם. ספל נירוסטה אישי, רב פעמי, רב פעלים, עם ידית מתפרקת (של מטפסי הרים), שאפשר לתלות על התיק, לקחת לכל מקום ולהכין לי תה או קפה, כשמתחשק. הוא לא מתחמם, נשטף בקלות, ובכלל, זו נראית לי תחילתה של ידידות נפלאה.

החורף הזה, כל הזמן מתחשק לי לאפות ולסרוג.

לחזור לאכול מסודר.

שתי בננות יגעות בקערה, מוכות, מוכתמות, למודות סבל… קוראות לעברי בשארית כוחותיהן: עוגת בננות!

הכנתי עוגת ביסקוויטים עם תותים וגבינה. מחר מתחילה שנה חדשה.