שבת חורפית. קלי בחמאה וריבת תפוזים עם כוס קפה חם.

אתמול הכנתי לארוחת הצהריים סלט ירקות צבעוני ומשמח (סלט אביבי, אפילו שזה סתיו), עם: עגבניות שרי, מלפפונים, גזר, פלפל צהוב, צנוניות וחסה.

הערב, בדרך חזרה מהעבודה, התחשק לי פתאום לאכול אגרול שמנוני, במסעדה הסינית שבתחנת הדלק. לטבול אותו ברוטב חמוץ-מתוק-להחריד, בצבע אדום זרחני, ולחשוב בעצב על שיעורי הבית שעוד לא הכנתי באלגברה. כבר כמעט עשרים שנה שהמסעדה לא קיימת, גם תחנת הדלק לא. במקומה עומדים שני מגדלי דירות גבוהים, חסרי אופי, שמשקיפים על יער ירושלים. כבר אין לי שיעורי בית באלגברה ורבים מהאנשים שהיכרתי אז, גם הם כבר אינם. אבל הערב, בדרך חזרה מהעבודה, פתאום התחשק לי, אגרול כזה, שמנוני, מפעם.

ספרינג רול. המאכל האידיאלי לאחר-צהריים מנומנם של קיץ. מרטיבים דף עגול ושקוף של אורז, מנערים קלות, עורמים מעליו: קצת איטריות אורז, כמה גפרורי גזר וקולורבי, ג'ינג'ר כבוש, קוביות טופו, עלה או שניים של כוסברה ונענע ומעט רוטב (כמו למשל: שמן שומשום, סויה, חומץ אורז וצ'ילי מתוק). עוטפים קצת על העוקם (אף פעם זה לא יוצא לי מושלם כמו בתמונות), מטפטפים על המכנסיים ואוכלים בכל פה.

עוגת פירות חדשה, שעקפה את התור בלי למצמץ ונכנסה מיד לפנתיאון עוגות הקיץ שלנו.

הקיץ יכול להיות חם, מהביל, מחניק ודביק. אבל עכשיו, בימים של פרה-קיץ, כל כך נעים כאן לפעמים – ריח מתוק באוויר, שמש מלטפת, שמיים כחולים, גרניום פורח, כפכפי אצבע, מכנסיים קצרים, קעקועים נחשפים על זרועות וקרסולים (ואפשר כמעט לעצום עיניים ולהתפתות להבטחה המתעתעת, האופטימית, השקרית לרוב, שיהיה טוב).

---

קנינו בשוק משמשים, נקטרינות, אפרסקים ודובדבנים. הוא בישל ריבת משמשים כתומה ואני אפיתי את עוגת הפירות הנפלאה, המבשרת את בוא הקיץ.

הגדול ברומא, הכנתי לנו טירמיסו, כפיצוי.

זהירות, טקסט חמץ: כשחשבתי על הלחם הטרי טרי שמוכרים במכולת בבוקר שאחרי הפסח, נזכרתי בבית החייל. כשהייתי ילדה, אהבתי לאכול עם אבא שלי ארוחות צהריים או ערב בבית החייל (שהיה ממש ליד משרד החוץ). היה שם תמיד לחם שחור פרוס, רך וטרי. אהבתי לאכול פרוסת לחם שחור עם מרגרינה וריבה אדומה צה"לית, ולשתות תה שחור ומתוק בכוס פלסטיק. אז גם חלמתי להיות חיילת בצה"ל (זה עבר לי, כשהתגייסתי).

ארוחת בוקר שבת ספרדית. מאפי פילו קטנים וטעימים במילוי גבינות ותרד, עם ביצים קשות. כמו אריזות מתנה קטנות, שמתחשק לנסות ולמלא במליות שונות, מלוחות ומתוקות.

---

(בתוך בועה).

קינאתי בסטודנטים, אז קניתי לי גם. ספל נירוסטה אישי, רב פעמי, רב פעלים, עם ידית מתפרקת (של מטפסי הרים), שאפשר לתלות על התיק, לקחת לכל מקום ולהכין לי תה או קפה, כשמתחשק. הוא לא מתחמם, נשטף בקלות, ובכלל, זו נראית לי תחילתה של ידידות נפלאה.