"[…] אבל זה אותו זך עצמו שכתב: "תמיד קיימים חובות ותפקידים שאתה נקרא וחש למלא, מהם שאחרים הטילו עליך, מהם שאתה מטיל על עצמך, ברצון או שלא ברצון. והנה דווקא החובה כלפי היופי, ואני מדבר על החובה כלפי היופי להבדיל מן הזכות ליופי שהיא מעין סיסמת בחירות, דווקא אותה אתה נכון תמיד לדחות — עד שירחיב, עד שירגיע, עד שלא יהיו הכרחים דוחקים יותר, עד שיימצא הזמן. אבל כאן, כמובן הטעות. דווקא לזה לא יימצא הזמן. דווקא זה לא ישתהה ולא יחזור. דווקא כאן כל שאבד אבד".

(נסים קלדרון על נתן זך, תרבות וספרות 'הארץ', 9.11.20)

women

יום אישה שמח!

 


 

notebook2

בפעם האחרונה שהייתי בתל אביב, קניתי ב'יולטה' מחברת כל כך יפה, שממש נועדה בשבילי. הכריכה נהדרת, אפורה ומינימליסטית, העמודים מחולקים לכתיבה ולציור (כמו כאן, בבלוג). הרבה תשומת לב ורגישות לפרטים הקטנים. מה חבל שלעולם לא אעיז לצייר או לכתוב בה.

bearded man

אני אוהבת את הראש של יעקב קאופמן ואיך שהוא חוקר-משחק-חושב עיצוב:

"המעצב התעשייתי פרופ' יעקב קאופמן, מהידועים בתחום בארץ ובעולם, הוא חוקר-יוצר […] עבודותיו האישיות הן מחקר מתמשך השואל על התנאים להתקיימותו של משהו: מה הופך מעגל למעגל? מתי קומץ חומרים נהיה פיגורינה? כמה קוים מספיקים לחתול? איך עושה שרפרף? שאלות קיומיות אלו – בין אם הן מופנות כלפי מסכות או רעשנים, מנורות או פיגורינות, שרפרפים או חתולים, סירים או מעגלים – מצויות בדי.אן.אי היצירתי של קאופמן ומניעות פעולות רחבות ורבות. […] הוא משתמש תמיד בארכיטיפ כמודל, בתבנית המוכרת כבסיס קבוע להשתנות וליצירה. אבל ההישענות על המבנה המסורתי – של השרפרף, החתול, הרעשן או המסכה – היא רק נקודת סיום ונקודת מוצא. ביניהן נמתחת הפעולה כעיקר ההתרחשות של היצירה. הפעולה היא התהוות: היא מתח בין תכנון מוקדם לבין אלתור, בין היתכנות לבין טעות, בין אילוץ שמזמן החומר לבין התקדמות אחורה ולצדדים. קאופמן משחרר את הפעולה מחוקי הפונקציה, מוותר על העלילה הקבועה מראש. על כן הפעולה אצלו תמיד חד פעמית, רעננה, פועלת מחוץ לשפה ולכן לעתים קרובות גם מצחיקה. […] קאופמן מכיר היטב את השרפרף ובקיא בו ובהיסטוריה שלו, אבל חותר לשכוח אותו בכל פעם מחדש. ידיעת השרפרף והשכחה שלו מייצרת פעולת בריאה, כמו ילד שמדליק את האור שוב ושוב ובכל פעם מופתע. זהו אי-לימוד מהניסיון, הפותח פתח או פתחים להתהוות חדשה. […]"

('איך עושה שרפרף', תערוכת שרפרפים קטנה של יעקב קאופמן בספריה של בצלאל. הדברים נלקחו מתוך הטקסט שמלווה את התערוכה, שכתבה האוצרת: טל פרנקל אלרואי).

vi.jpg

בוקר שבת. קוראת שוב במיטה, אחרי שנים, את 'חדר משלך' בתרגום של יעל רנן. איזו כתיבה נהדרת! זרם מחשבות צלול וחופשי מוצא דרכו מן הפנים החוצה, מרחף בקלילות על פני הנוף, מעלעל בספרים, מדלג בין עבר לעתיד, משלב התבוננות רגישה עם תבונה, הומור ויופי.

v_wolf

אתמול בבוקר, בתחנת הרכבת הקלה בהר הרצל, ראיתי את וירג'יניה וולף. היא עמדה לא רחוק ממני, במעיל אפור, ארוך ויפה, שנראה כאילו נתפר משטיח. היא חבשה כובע סגול רחב תיתורה, נעלה נעליים סגולות והיתה עטופה ברדיד סגול יפהפה. היו לה אצבעות ארוכות עם טבעת גדולה, נהדרת. אישה מבוגרת, ממקום אחר ומתקופה אחרת, עם פנים נעימות ושקטות, ממש כמו של וירג'יניה וולף.

zvi.jpg

[תצלום שלו]

חשבנו שהגענו מאוחר לעמק הצבאים, אבל אז הופיע ממרחק צבי אחד, ואחריו עוד אחד ואחריהם עוד המון צבאים וצביות קלי רגליים, אולי שלושים, שדהרו לקראתנו! הם הגיעו רק עד בריכת המים הקטנה ואז נעלמו… אבל לנו זה הספיק. אושר של בוקר.