עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה, נסתובבה כל היום, עד אשר נמצא מקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לשבת, לקום, לופ אינסופי של רודפים ונרדפים, הבא להורגך השכם להורגו, לנצח נאכל חרב.

נדמה שהכל התקלקל. משהו יסודי השתבש לגמרי.

איזונים ובלמים. גם אצלי, מופרים האיזונים, משתחררים הבלמים… (או שנופלים עלי השמיים, או שהראש מרחף כל כך גבוה, שאי אפשר למצוא אותו).

מצב משונה. יושבים ומחכים שיהיה פה רע.

"מתברר שהם כולם צדקו". (ב. מיכאל, זיכרונות מימי פרוץ החולירע, 'הארץ' 8.11.22)

"[…] הייאוש הוא לא אופציה מוסרית. הייאוש הוא גשר, שמעביר אנשים טובים לכניעה. וכשהטובים נכנעים, דברים איומים ונוראים יכולים לקרות. […] ייאוש הוא לא אופציה, כמו שבן אדם הגון לא גונב ובן אדם הגון לא לוקח שוחד, בן אדם הגון לא מתייאש מול סכנה ומול מצבים מורכבים."

דב חנין בראיון לענת שרון בלייס (מתוך הפודקאסט: אחת + 5, יום הבחירות נובמבר 2022)

56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56 56

גם אם אכתוב אלף פעם 56, לא אמצא שום קשר ביני לבין המספר הזה, שאם עומדים על קצות האצבעות, אפשר לראות ממנו כבר את ה-60…

מלחמה.

שתי בננות יגעות בקערה, מוכות, מוכתמות, למודות סבל… קוראות לעברי בשארית כוחותיהן: עוגת בננות!

17 במארס. יושב בחדר אצל ההורים, מדפדף שעתיים בכתבי עת, מפעם לפעם מביט נכחי, ובסך הכל רק ממתין עד שבאה שעה עשר ואני יכול לשכב במיטה.

---

אחר צהריים של יום א', עכור לאין שיעור, מכלה שנים שלמות, אחר צהריים שהוא שנים. לסירוגין מיואש ברחובות הריקים ורגוע על הספה. לפעמים תמיהה על העננים הדהים, חסרי הטעם, החולפים כמעט בלי הפוגות. "אתה שמור ליום ב' גדול!" – "יפה אמרת, אבל יום א' לא יגיע לקיצו לעולם."

(פרנץ קפקא, יומנים 1914-1923, בעריכת מאכס ברוד, מגרמנית: חיים איזק, הוצאת שוקן)