אזור התעשייה בגבעת שאול. קבוצת בניינים מסודרים במעגל סביב חצר גדולה, המשמשת בעיקר למוסכים ולחניה כאוטית. כל הבניינים מתפרסים על ארבע קומות, שמרפסות רחבות, הפונות לחצר המשותפת, מחברות ביניהן. עולם קטן, סגור בתוך עצמו, המכיל חללי עבודה, בתי מלאכה ועסקים מסוגים שונים. כילדה, הייתי מגיעה לכאן עם אבא שלי לעשות סידורים, ואילו עכשיו, פעם בשבוע, אני מגיעה לכאן כדי ללמד. בזמן האחרון התרגלתי לחנות מחוץ למתחם, ואני נהנית לשוטט ולנוע בין הקומות השונות כדי להגיע למחוז חפצי. תמיד קורה כאן משהו, רעש והמולה עולים מהחצר, משאיות צופרות, אנשים נכנסים ויוצאים מבתי העסק השונים, מובילים ציוד, מנקים, בונים, מנסרים. אני הולכת בצעדים מהירים, כדי לא לאחר לשיעור, עולה קומה, יורדת קומה, ותוך כך מציצה בסקרנות לחללים השונים המאכלסים את המקום. הערבוביה מקסימה אותי: חנות לצמיגים, בית דפוס לספרי קודש, בית מלאכה לעבודה בעץ, הוצאה לאור ותיקה (שהופתעתי לגלות אותה כאן), מתפרה של בגדים, סטודיו לארכיטקטורה, חלל גדול וחשוך שלהקת גברים מתאמנת בו בנגינה, חנות לחפצי יודאיקה, מרכז תעסוקה לבני נוער, גלריה נהדרת לאמנות עכשווית, מפעל של קרטונים, בית דפוס להדפסה על חולצות, כולל של אברכים, שלומדים ומתגוררים כאן, תולים כביסה ומעשנים במעברים, וגם בית ספר לאמנות ועיצוב לבנות חרדיות, הנשענות על מעקי הבטון ורושמות את הבניינים בשקט ובריכוז… בערב נפתחים בקומות התחתונות אולמי שמחות לחרדים. אורות מנצנצים, ילדות ונשים בשמלות מפוארות וגברים עם שטריימל מהודר, חולפים על פני המוסכים בדרכם לחתונה.
mibo690890698.wordpress.com 