fogel.jpg

לחפש את הספרים של דוד פוגל: תחנות כבות (בית המרפא, נוכח הים), כל השירים דוד פוגל (בעריכת דן פגיס), רומן וינאי, על שפת הכרך (שירים, זוטא),  לאהוב עד כלות (חליפת מכתבים עם אשתו עדה נדלר-פוגל).

shofman.jpg

"… בכתיבתו התמציתית חינך לדיוק וקפידה ביושר הניב, בהבעת עולם רגשותיו, הגיונותיו והוויותיו של האדם העברי. לא היה זה סתם סגנון "טלגרפי", אלא יניקה ממקור המחצב הישראלי, שמאז ומתמיד ידע להעמיד את כל התורה כולה על רגל אחת, ששאלתו מאז היתה: "פסוק לי פסוקך". הרי זה עניין של דיסציפלינה במחשבה, בהרגשה ובהבעה. גם בזאת ניצב שופמן כאמן-מופת, מעורה בשיתי השיתין של רוח היצירה הישראלית. שכן סוד הצמצום שבו קנה הסיפור השופמני את עולמו, הוא צמצום של שפע מעט מהרבה, ואילו סוד מקורו – מקור המחצב, הסיפור המקראי, אשר בשתיים-שלוש שורות אצר בתוכו עולם מלא".

(לזכרו של גרשון שופמן, אמן התמצית, מרדכי עובדיהו, עיתון 'דבר' 23.6.1972)


לקרוא את 'שלכת'.

bauhaus poster.jpg

"[…] יוהנס איטן, מהמורים החשובים בבאוהאוס, הגדיר את העשייה בבית-הספר כך: "משחק. חגיגה. עבודה". בבית הספר התוסס נוצרה קהילה קטנה של יוצרים שראו במשחק ובהתנסות חופשית במגוון חומרים ושיטות עבודה כלי לימוד מרכזיים. לאחר שחוו הרס וחורבן במלחמת העולם הראשונה, ביקשו המורים והסטודנטים לבנות יחד עולם חדש דרך החיבור לתעשייה ולטכנולוגיה ושילוב אמנות עם לימוד מלאכות כגון אריגה ויצירה במתכת, עץ ואבן."

(מתוך הטקסט לתערוכה באוהאוס: שוברים את הכלים וכן משחקים, אגף הנוער ע"ש רות, מוזיאון ישראל. אוצרים: אלי ברודרמן, נגה אליאש-זלמנוביץ')

munter house.jpg

[Gabriele Münter, "Russian house" in Murnau, 1931]

דרך הבית של ונסה בל הגעתי לאתר נהדר: Artist's Studio Museum Network שמציג בתים וסטודיו של אמנים שהפכו למוזיאונים ברחבי אירופה (ושוב התעורר בי החשק מפעם, לחצות את אירופה עם מכונית, במסלול שעובר בין מוזיאונים קטנים ובתים של סופרים ואמנים).