dua

[M. Sassek, This is Rome, 1960]

פסטיבל קיץ של ספרות וקולנוע בגן שמקיף את טירת סנט אנג'לו. דוכנים של ספרים זה לצד זה – ספרים משומשים וספרים חדשים, ספרי אמנות, נובלות גרפיות וספרי קריאה, הכל באיטלקית. הם יושבים לאכול צ'יפס בדוכן של פופאי המלח ואני מתגנבת לחנות גדולה ונהדרת לספרי ילדים. מדפדפת בכל הספרים ובסוף יוצאת עם שלושה, ביניהם – This is Rome של Miroslav Sasek.


מאוחר יותר בערב, כשאנחנו עוברים שם שוב, אנשים מתאספים למפגשים ספרותיים, הרצאות והקרנה של סרט של ויסקונטי. אנחנו מתיישבים להרצאה מוזיקלית של נגן אקורדיון, שמדבר בהתלהבות ומלווה את דבריו בנגינה מלאת רגש (למרות שאני לא יודעת איטלקית, אין שום בעיה להבין אותו). הוא מספר על דימטרי שוסטקוביץ' ומנגן באקורדיון את היצירה שליוותה את 'עיניים עצומות לרווחה' (הוא מזהה). איזה יופי.

 

nick drake

יום הולדת 70 לניק דרייק.

 


 

face.jpg

ברחבת פרנק סינטרה שבאוניברסיטה יש מקום נסתר בין קיר לקיר, רצועה של שמש ושקט. מקום שטוב להיות בו, בתווך. רואה לא נראית, מתבוננת שלא מתבוננים בה.

 

oto

נוהגת ונפרדת מתוכניות רדיו אהובות ב-88FM (שגיליתי רק בשנה האחרונה, מאז שהמכונית עברה לרשותי). היכרות קצרה, אבל אינטנסיבית. מקשיבה ולומדת. כל כך הרבה יופי, עושר ומגוון של מוסיקה נהדרת (פרידות עצובות ממי שעוזבים, או זזים לשעות אחרות. למה צריך לשנות את מה שטוב?).

wintergrey

יושבת בחניה, באקווריום הונדה שלי, הגשם יורד ויורד ואפור, מקשיבה לשירים היפים שבועז כהן בחר לבוקר הזה (ניק דרייק, ששמעתי עליו רק לאחרונה ושר כל כך יפה, מהפכת הקטיפה השקטה של יהלי סובול וזואי פולנסקי) ולא מצליחה לצאת מהאוטו.