zemer

מתמכרת לסריגה של ריבועים צבעוניים. הסריגה משמחת אותי. נהנית להניח צבע ליד צבע. מסתבר שאני לא בת-אדם רק של שחור-לבן ואפורים. מחברת בין צבעים באופן אינטואיטיבי, לא מושכל, לפי מה שמוצא חן בעיני.

colors

לפני שבועיים קניתי חולצת טי שירט כחולה עם פסים לבנים של בטיק. אני אוהבת את החולצה, את הכחול העמוק שלה ואת הפסים, אבל לא את צווארון ה-T (הצווארונים האלה תמיד גורמים לי לתחושת מחנק רק מלהסתכל עליהם). ביום חמישי, ברגע האחרון לפני שיצאתי לישיבת סוף שנה, לא היה לי מה ללבוש. התעצבנתי. לקחתי מספריים וגזרתי לחולצה את הצווארון. זה יצא ממש עקום. אז לקחתי חוט ריקמה יפה בצבע טורקיז והתחלתי לרקום מסביב. זה יצא נורא! הוספתי קו רקום (תך שרשרת) בורוד עז, שהלך באלכסון וקו נוסף בכתום, שלא הלך לשומקום. אולי עכשיו אוכל ללבוש אותה.

grief

[Demetri Martin]

אני אוהבת סרטים שמשתמשים באיורים כחלק מהשפה שלהם. היום נתקלתי במקרה בשני סרטים כאלה, ומיד הפסקתי את מה שלא עשיתי והתיישבתי לראות. הראשון, סרט תיעודי יפה, על סריגה עכשווית כאמצעי ביטוי אמנותי (גרפיטי סרוג, גני משחקים סרוגים וקרקס של חוטים). השני, סרט עדין ומצחיק (של דמיטרי מרטין), על מאייר צעיר בניו יורק (עם תסרוקת משנות ה-70), שמתקשה להשלים עם מותה של אמו.