עצבים רופפים.

בימים של אין הנהגה, בים של חוסר ודאות, עיתון 'הארץ' בשבילי הוא עוגן, עמוד האש לפני המחנה, מורה דרך.

כל שדעתי אינה משגת (רעידות אדמה, מוות, רוע, מלחמות, שם, כאן, שמיים).

שיהיה כאן טוב.

סוף (שנה, תקופה, מה שהיכרנו).

מטמון נחמות לחורף הממשמש ובא.

מנסה לעשות את הדברים פשוטים יותר.

הסתפרתי.

ואולי זה כל מה שאני יודעת (ואוהבת) לעשות. מתבוננת בעולם מהצד, כותבת ורושמת אותו בנגיעות קטנות, אישיות: קו, מילה, כתם, נקודה.

לא בא לי לצייר כלום.