מי שזוכרים אותו, חי. (אבא של פראן, 'ארץ נוודים')

(כשאני קוראת את הטקסטים על קנז, אני מבינה שוב, באופן לגמרי ברור, שאני יכולה להיות רק שוחרת או חובבת אמנות, אבל אין לי שום יכולת ליצור כזו).

צריכה אורך נשימה – בריצה, סריגה ועבודה על ספר.

כל יום קצת.

[The Four Horsemen of the Apocalypse, 13 century]

האחד בספטמבר. תם החופש הגדול, פרשי השיגרה, בחרבות שלופות, עושים דרכם אלי (במייל, בטלפון ובזום) דוהרים, שועטים לעברי, מעלים אבק…

לא מציירת. לא קוראת. אתמול אפיתי קיש בטטה ופאי שזיפים.

השעה הייתה חמש. היא התארגנה, התרחצה, התלבשה וכשהייתה מוכנה לצאת לתל אביב, פשטה את הבגדים, נכנסה למיטה והלכה לישון.

שבת בבוקר. קמתי מוקדם, הלכתי במשך שעה ברחובות השכונה והקשבתי למוזיקה. הכנתי קפה לו ולי. ראינו עוד פרק נהדר בסידרת 'הטובות לקרב' (ששנת הקורונה והבחירה בביידן רק היטיבו עימה). קראתי את הטקסט הנפלא של דרור משעני על התרגומים של יהושע קנז, שפספסתי בשבוע שעבר. הולכת לסדר ולנקות.

בחורה מחפשת פורמט.

אז לא.

---

(זה דווקא משמח. משחרר אותי מכל מחוייבות למשהו או למישהו. עכשיו אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי).