הוא: נולדתי עם עניבה ומגבעת, ככה היה נהוג אז.

בלילה, רוח סערה.

אחרי ההגשה, ישבתי במכונית, בחניון של מדעי הרוח, כירסמתי כמה מהבייגלה ("שטוחים") שנשארו ושתיתי מיץ אשכוליות.

לא יודעת למה, שיחות טלפון נעשות לי יותר ויותר קשות לביצוע, כאילו דורשות ממני משהו שאין באפשרותי לתת.

גן עדן של שוטים.

"[…] איזו משלחת זו?

דניאל: משלחת סיוע לבורחים מאוקראינה.

יונתן: אז אני אגיד שזו משלחת עצמאית שלנו, של האחים קישינובסקי.

דניאל: אני אספר רגע איך נולדה המשלחת.

יונתן: לפני שתספר, אני אגיד שבמקור התוכנית היתה לטוס לקישינב, כי אנחנו קישינובסקי. אבל לא מצאתי טיסות, אז הגענו לקרקוב.

דניאל: יונתן כתב לי הודעה — "אתה רוצה להצטרף למשלחת סיוע לאוקראינה?" הייתי בדיוק לפני פגישה, אז כתבתי לו קודם כל כן, מאוד, ושאדבר איתו אחרי. ואז אני מתקשר אליו ושואל אותו על המשלחת: מי מארגן אותה? הוא אומר "אני". אה, וואו. ומי במשלחת? "אתה".

יונתן: ואז, ברגע שמרים שמעה על זה, היא אמרה, אין מצב שאני לא באה. […]

(האחים קישינובסקי נוסעים לאוקראינה)

חזרתי.

הולכת – ותיכף חוזרת.

התעייפתי.

איזה גשם!