הגדול ואני.

[תצלום שלו]

הם אפו עוגה, הוא הכין סרט ובשבת נסענו לטייל בנחל דוד.

פתאום הם נהיו חברים (אתמול, בחוף של ג'סר א-זרקא, הוא צילם את שניהם עומדים במים, מפטפטים על דא ועל הא, צוחקים קצת, שקועים בעולם משלהם).

מזל טוב לגדול!

אתמול הלכנו רק שתינו. עשרים ואחת שנים לאבא, עשר שנים לאמא. לכל אחד שושן צחור. (בערב סיימתי לסרוג את הצעיף הצבעוני שאמא התחילה מזמן).

מזל טוב, תןתן בן 16!

הכנתי לכל אחד, כמו בדיינר אמריקאי, ארוחת בוקר אחרת.

ניצה.

(שיחות טלפון שדוחה מבוקר לערב, מיום ליום, משבוע לשבוע… אבל כשמצליחה להתקשר לבסוף, השיחות כל כך משמחות).

[The Gleaners, 1857, Jean-François Millet]

שלשום בלילה, עליתי לישון בשעה 02:00, אבל לא נרדמתי. נזכרתי בבית של סבתא נעמי. ישבתי על הכורסה הירוקה, שקרובה למטבח, ליד 'המלקטות' של מילה, אכלתי אורז צהוב ושתיתי תה (בחוץ היו שנות השבעים).

(אולי זה מה שאני רוצה לעשות, לכתוב על הבית של סבתא נעמי ולצייר אותו לפרטיו).