בוקר חמישי בשוק. מפגש אנושי, פנים מוכרות ושמש מפייסת, מעוררים מידה של אופטימיות (ביום השבעת ממשלת בלהות).

---

אתמול, אסיפת הורים אחרונה במערכת החינוך (בדיוק בזמן).

ביום שישי בערב, לפני שבוע, הלכתי להחזיר למיקי ונירה כיסא ונשארתי שם שעתיים. דיברנו ודיברנו ולא הצלחנו להפסיק… מיקי אמר שכיף לחזור אחורה בזמן, ונירה אמרה שאני צריכה סופסוף לכתוב ולצייר את הספר על אבא שלי.

ענת (של אשר).

הגדול מתחיל ללמוד היום!

[מחשבות בעת שטיפת כלים] מה נחלתי מאבותי? מהצד העיראקי (אמא): ביתיות, פסיביות מתונה, התייחסות חשדנית כלפי מושג הזמן ותשוקה לחצילים. מהצד הספרדי (אבא): נאיביות, אופטימיות, אהבת אדם, התייחסות משועשעת כלפי מושג הזמן וחיבה יתירה לבצקים ומקרונים ברוטב עגבניות (עם הדיוק והמעשיות הייקים, אין לי דבר).

[תצלום שלו]

התגוררנו בעיירת סקי קטנה, מוקפת הרים, שהמון בלאן מתנשא מעליה. בכל פעם שיוצאים לרחוב, הוא מעלינו, חולש על סביבותיו – דומם, גבוה, מושלג ולבן, עם שמיים כחולים נפלאים ברקע. כמו תפאורה בסרט הוליוודי ישן, או לוח שנה משנות ה-70. נוף קיטשי, מוגזם ונפלא.

הגענו בתקופת ביניים – אחרי חופשת הקיץ ולפני עונת החורף של תיירות הסקי. העיירה ריקה למחצה, חצי מהמקומות סגורים והשאר בשיפוצים. שכרנו דירת גג בקומה החמישית של בית דירות. דירת סטודיו זעירה מחולקת למפלסים, שסולמות עץ, לא קלים לטיפוס, מחברים ביניהם (מזרן זוגי רחב ושמיכת פוך נפלאה שקשה לצאת מתוכה, מקלחת משמחת ומטבח פצפון).

עיירה צרפתית, קרובה לגבול. יום טיול לאיטליה, יום טיול לשוויץ, נוסעים וחוזרים. בשאר הימים מטיילים להרים רחוקים וקרובים ועורכים טיולים רגליים פשוטים, לאורך שביל ביער או על פסגה של הר. לפעמים עושים סיבוב בכפר קטן, שותים שוקולה שו בבית הקפה המקומי, וממשיכים הלאה.

אחרי שהיינו מקורקעים למעלה משלוש שנים, לפני שבוע נסענו שוב. ארזנו את המזוודה הגדולה ושני בנים, והמראנו אל מרחבים ירוקים וצוננים, רחוק מכאן. פסגות הרים מושלגות שפיללנו אליהן ושלכת נפלאה, אדומה-כתומה-זהובה, שלא ציפינו לה. בונז׳ור בבוקר, בונסואר בערב ובתווך – יערות עצי מחטים, כבישים מתפתלים שמובילים אל כפרים קטנים על צלע הר, בתי עץ מצועצעים וגרניום (הוא חיפש פסגות הרים שאפשר לעמוד עליהן ולצעוק, ואני – שקט).

אחרי שכתבתי על הבית ההיפי של סשה (בספר של סיון בסקין) ועל הבית המבולגן של הוויזלים (בספרי הארי פוטר) שאני אוהבת, חשבתי לפתח מיזם חדש – booksbnb – בתים מהספרים, שהייתי שמחה להתארח בהם לסופשבוע, או אפילו לכמה ימים, כמו למשל: הבית של אנסטסיה (עם האבא המשורר והאמא המאיירת שלה), החדר של ג'ודי (ירושה אבוט) בקולג' (והבית של החברה שלה, סאלי מאקברייד), הבית של טובה ינסון באי סחוף הרוחות, הבית של בטסי טרוטווד, הדודה של דייויד קופרפילד, 'פרנסוס', קרון הספרים של גב' מק'גיל, הקרון של 'אסור לעשן' ב"כיתה המעופפת", הבית הבנוי טלאי על טלאי של הוויזלים, ועוד ועוד…

---

"אני מבלה אצל סאלי חופשה נפלאה ביותר. היא גרה בבית לבנים גדול ועתיק עם תריסים לבנים, המרוחק מעט מהרחוב – בדיוק כמו הבתים שהייתי מסתכלת עליהם בסקרנות כשגרתי בבית ג'ון גריר ומנסה לנחש איך הם נראים מבפנים. לא חשבתי שאזכה פעם לראות אחד כזה במו עיני – והנה אני כאן! הכל פה כל כך נוח ונינוח וביתי; אני מטיילת מחדר לחדר ומתבשמת מכל רהיט.

זה הבית המושלם לגידול ילדים; עם גומחות אפלות למחבואים, אח פתוחה להכנת פופקורן, ועליית גג להשתולל בה בימים גשומים, ומעקים חלקלקים עם כפתור שטוח ונוח בתחתית, ומטבח נהדר ושטוף שמש, וטבחית שמנה וחייכנית שנמצאת עם המשפחה כבר שלוש עשרה שנה, ומשאירה תמיד חתיכת בצק לילדים, כדי שיאפו עוגיות בעצמם. רק לראות בית כזה עושה חשק להיות ילד מהתחלה […]"

(ג'יין וובסטר, אבא ארך רגליים, מאנגלית: ענת זיידמן, ידיעות אחרונות, ספרי חמד)

החופש הגדול נגמר. פעם ראשונה שלא יצאנו לחופשה ולא טבלנו בבריכה או בים כל הקיץ… (כולנו עבדנו).

בשבח השיכחה.