הארון שלי התמלא לאחרונה במכנסי פיג'מה משובצים. זו תהיה מורשתי: משבצות ופסים.

לסדר את כל הבלגן שעשיתי, לפני שאני הולכת לישון.

ציטוט אחרון ודי – תיאור הבית של סשה, החברה הכי טובה, שמזכיר לי את הבית של הוויזלים בספרי הארי פוטר (מהבתים החביבים עלי בספרות הילדים):

"בית הוריה של סשה היה מזעזע למדי; בכל אופן, אבי נהג להזדעזע ממנו. שש נפשות – אבא, אימא, בת ושני בנים, ואמו קטועת היד של איגור – הצטופפו בשני חדרים קטנים, שאחד מהם שימש גם סלון. הבית היה מלא ממסד ועד טפחות בספרים ובתקליטי בארדים. כל מיני חפצים קסומים כמו טייפ סלילים עתיק, מקרן שקופיות, או פרימוס שהובער באמצעות טבליות לבנות מסריחות, היו פזורים במקומות בלתי צפויים. אותו שולחן עגול שימש להכנת שיעורים, לציור, לאוכל, לאחסון ולגיהוץ. איני יודעת מדוע הם טרחו דווקא לגהץ, אם הם לא טרחו לנקות, אבל אפילו אני גיהצתי פעם או פעמיים על השולחן הזה, מתוך דחף להועיל במשהו לאותה משפחה אהובה.

[…] החידה האמיתית הייתה מקורם של הספרים בבית הזה. כשסשה ואני היינו נדלקות על נושא מסוים, ספר או דמות היסטורית – תיכף ומיד היו מופיעים בביתם, באורח פלא, ספרים חדשים הקשורים למושא תשוקתנו. […] אני נוטה לחשוב שביתם המוזנח האזין לנו בעצמו והוליד את הספרים על פי הצורך מבין כתליו, שהיו נפתחים כמניפה ושחררו לעברנו את הכרכים המוכתמים בקפה.

[…] אני עצמי התייחסתי לנטשה ולאיגור קצת כמו לפיות יער ידידותיות, יותר מכפי שראיתי בהם קרובי משפחה בוגרים או הורים של חברתי הטובה. הם חלקו איתנו את כל עולמנו התרבותי והכניסו אותנו בנדיבות אל עולמם, לפעמים השתתפו במשחקים שהיינו ממציאות, לקחו אותנו להופעות של בארדים, קיבלו ברצינות את כל שיגעונותינו, והיו בעצמם חסרי אונים ממש כמונו. כשם שלא השכילו לתחזק את ביתם, לא השכילו לחסוך כסף, לשמור על בריאותם, או להתאים את עצמם לעולם המשתנה."

(סיון בסקין, שבעה ימים אביב בשנה, ממואר, הוצאת הו! סדרת ה-21)

[מחשבות לשנה החדשה: לנסות לעבוד ולהתנהל בנחת, בלי לחץ, כמו שעבדתי בקיץ; להתחיל לעבוד על משהו שלי; לקבוע זמנים קבועים לניקיון ולציור; לקרוא יותר ולאכול פחות; לעשות ספורט, ללכת, לרוץ; לצאת מדי פעם לשוטטות זוגית ברחבי העיר].

סידרתי.

בחדר העבודה בלגן קולוסלי, גיגנטי, לא נראה שאצליח לסדר אותו אי פעם.

ניקיתי.

הפוגה בעבודה שנמשכה כל הקיץ. מנסה לחזור למוטב – לסדר, לנקות, להתחיל מהתחלה.

מסתפרת בגינה. נהנית להתקדם בחוסר סדר מוחלט. מתחילה עם המכונה כאן, ממשיכה שם, קופצת לצדדים, מורידה, מיישרת, מקצצת. ערימות כסופות נושרות ממני, קווצות לבנות קצרות מתמרדות, הפנים מתכסות בשכבה אפורה ודקה של שיער, קו הגולגולת נחשף… ואז הוא מגיע, עובר בשקט ובשיטתיות על כל הראש, מאחד, מהדק, נותן לזה צורה (שהיא אני).

עדיף לנקות בסוף הפסח… ממילא כל הבית מתמלא בפירורי מצות.