שוב הגיעה העונה הזו בשנה, בה הוא ואני נאלצים, בשל תפקידנו כמפקחים מטעם, לסור לאתרי הטבע הקרובים לביתנו, להעפיל אל ההרים, להשפיל אל הגאיות ולוודא באופן אישי: שכל הרקפות פורחות, הכלניות מאדימות והשקדיות יפהפיות.

שבת בבוקר, בין עונות, בין ימי זיכרון. קר, חם, קר, חם, רוח, שמש ושוב קר. קמים לאט, כל אחד בזמן שלו, לא ממהרים לשומקום. קול המוסיקה ברדיו. אפור בחלון. אולי אסדר כאן עוד מעט ואכין משהו לאכול.