rakefet

כשיוצאים מהבית שלנו פונים ימינה ויורדים חמש מדרגות. בין המדרגה השנייה לשלישית, פורחת רקפת המדרגות. רקפת אחת, בודדה, אמיצה, מהורהרת. פורחת, פורחת, נובלת, וכעבור שנה, שוב פורחת!

red

גשם בחלון. הולכת להכין מרק עגבניות וקראמבל תותים.


"המאבק על זכויות היוצרים של הקינוח הנפלא הזה ניטש זה שנים רבות בין תושבי הממלכה המאוחדת של בריטניה ובין אזרחי האימפריה האוסטרו־הונגרית. האחרונים נוהגים לכנותו “שטרויזל”, ומוסיפים לו גם קלתית אפויה בתחתיתו, עניין המקנה לו מכובדות אירופית. אצל הבריטים, לעומתם, המאכל נחשב לאחד ממנות הפודינג המפורסמות והוא מוגש בכף גדולה לילדי בית הספר בסיום הארוחה, ישר מתוך הסיר.

בבתי הקפה המפורסמים של וינה, ברלין או בודפשט, למשל, מכנים הקונדיטורים את פירורי הבצק השחומים בשם “שטרויזל”, שפירושו בגרמנית עתיקה משהו מפוזר או חסר־סדר – תכונות שהן, כידוע, בבחינת קללה עוקצנית או ביטוי סלידה בקרב עדת היקים.

כך או כך, בין “קראמבל” ל”שטרויזל”, לאף אחת מהאימפריות המבוססות אין מה שיש לנו – פירות קיץ בשלים, מתוקים ומלאי עסיס המציפים את השוק בסוף העונה ומתחננים להיכנס לסל. עד שלא מניחים אותם בתנור, תחת מעטה פריך של פירורים זהובים, לא מבינים איזה אוצר מתגלגל לנו תחת הידיים ומחכה להמתיק לנו את היום.

הפירות המקורמלים, מכוסים בפתיתי בצק חמאתי מתוק ופריך, ספוגים במעט אלכוהול או מבושמים בקליפת לימון, הופכים שוב את הקיץ לאורח רצוי ואת הציפייה לקרירות הסתווית לניתנת לדיחוי. בשפת המקור, “קראמבל” פירושו להתפורר או להתמוטט, על שום הפירורים המגובבים לראשו. מה שממוטט באמת במאכל המופלא הזה הוא כמה קל להכינו, ואיך לא חשבנו על זה קודם […]"

(הדיי עפאים, סודות הקראמבל המושלם, מוסף 'הארץ' 21.8.12)