[יהואש. סופר ומשורר יידי, מתרגם התנ"ך ליידיש]

יידיש. סרט נפלא של נורית אביב שראיתי בפסטיבל הדוקו.טקסט של הספריה הלאומית. שבעה צעירים, ממקומות שונים בעולם (ברלין, פריז, ווילנה, וורשה, תל אביב) מספרים בשפות שונות על אהבתם ותשוקתם ליידיש. מרואיינים שקשה להסיר מהם את המבט, צילום נהדר שנע בין פנים לחוץ ושפה מענגת. כל אחד מהמרואיינים מציג משורר אהוב ומקריא שיר שלו ביידיש. פשוט יפהפה.

7 up

אתמול ראינו את החלק הראשון של "63 אפ", הפרק החדש בסידרה הנהדרת של מייקל אפטד, שמתעדת את חייהם של ילדים בריטיים מדי 7 שנים, מאז שהיו בני 7. סידרה שתמר ואני ראינו מההתחלה, מהפרק הראשון "7 אפ" (אי שם בשנות השמונים) והתאהבנו בגיבוריה, כמה מהם שובי לב במיוחד, שהפכו כמעט לבני משפחה. אחר כך המשכנו לעקוב אחר ההתבגרות שלהם לאורך השנים (לא בטוחה שראיתי את כל הפרקים) וכעת הם כבר בני 63. התבוננות ממוקדת בילדים שהפכו למבוגרים, ובגלגולים השונים שעברו לאורך השנים, שיש בה משהו מציצני ופילוסופי, אנושי כל כך. ככל שהשנים עוברות, המונטאז' הקולנועי עשיר ומרתק יותר, מקפץ בין גילאים, תקופות, אופנות ומצבי רוח. סידרה שמעוררת הזדהות, אמפתיה והשוואה (אלינו) בכל פעם מחדש.

dead sea

[תצלום שלו]

אתמול בבוקר, מול ים המלח, ראינו הר טרשים מכוסה בפלומה עדינה של פריחה ורדרדה, כמעט בלתי נראית. לאורך הדרך – ערבוביה יפהפייה של פרחים לא מוכרים עם שמות משונים: חומעה, רכפה, פשתנית ססגונית. עוצרים לצלם (המון גמלאים שוחרי טבע ואנחנו).

green

יום בהיר ויפה. נסענו לים המלח. הוא הצטלם על רקע ההרים והשמים (עם שפם, חולצה כחולה וכובע חאקי) ונראה כמו יוסקה מהפאלחה. אחר כך המשכנו למקום שפעם היה בו חוף מינרל. הוא צילם בולענים פעורי פה בצבע טורקיז, ואני ניסיתי לרשום בראש אבנים וקוצים, בלי עיפרון. סיימנו במצוקי דרגות. ישבנו בתוך הנוף, משקיפים על הים. שתינו קפה ואכלנו עוגת גבינה. טריסטרמית עם מקור מחודד ונוצות בצבע שחור יפהפה, ניסתה לגנוב לנו פירורים מהצלחת. לפני שחזרנו לאוטו, משפחה של יעלים חלפה על פנינו בדילוגים ונעלמה בלי להגיד שלום.

puyo.jpg

[Constant Puyo, Montmarte, 1906]

איזה יופי של תצלום. ראיתי אותו היום בתערוכת הצילום במוזיאון, והייתי מוכרחה לשמור אותו. (מזדהה עם הצורך לגנוב רגע קטן ופרטי של חופש, הפסקה קצרה באמצע העבודה המשמימה והשגרתית של הניקיון. החדרנית מציצה החוצה, לספוג קצת עולם, חיים, רעש של רחוב, ואז חוזרת לאבק רהיטים).

(התצלום מופיע בתערוכה: אהבה חדשה, שיאי הצילום המודרני, שבמוזיאון ישראל)