חושך בחוץ. גשם יורד מאחורי הדלת, שוטף את הכל. בבית הזה אפשר להרגיש לפעמים כמו בתיבת נח. היום לבשתי בפעם הראשונה השנה: סוודר, צעיף ומעיל. נסענו בגשם, הלכנו בגשם, ראינו את העצים השרופים בגשם. חזרנו הביתה, שתינו קפה ואכלנו עוגה. אחר כך סרגתי מול סרט, שכבר ראיתי מיליון פעם.
יומולדת.
זכרונות אהבה מפירנצה (בטלוויזיה).
ארץ נוודים.
ראיתי שוב את 'ילדות קריירה' של מייק לי (וחשבתי על איריס).
ג׳אד נאמן.
שוב ראיתי את 'פטרסון' של ג'ים ג'רמוש. התמימות שבו, מעוררת בי אופטימיות (אף פעם לא הצלחתי לראות אותו בשלמותו, מההתחלה עד הסוף, בכל פעם אני מפספסת משהו באמצע).
(בערב יום הזיכרון לשואה, הקשבתי לסיפור של אמא של דרור ב'זיכרון בסלון' בזום. אחר כך ראינו בטלוויזיה את 'אלו שנשארו'. סרט הונגרי על מערכת יחסים עדינה שמתפתחת בין גבר לנערה, שנותרו לבדם לאחר השואה. סרט קטן ונפלא עם שחקנים נהדרים).
אדונים ומשרתים. אתמול ראיתי שוב את 'גוספורד פארק' של רוברט אלטמן (ונהניתי יותר).
mibo690890698.wordpress.com 