block

מקנאה קנאה עזה במצב הזה של וירג'יניה וולף, 'להיות בתוך ספר'. זו הרכושנות הנפלאה בעולם. ספר משלך. בכל פעם שהיא מתחילה ספר חדש, זה נשמע כמו אושר גדול (מעניין אם אצליח לעשות את זה פעם, או שרק אמשיך לדבר על זה לעולם ועד). עצביה מתערערים רק כאשר היא צריכה לסיים את הספר, לערוך הגהות אחרונות ולהוציא אותו לאוויר העולם…

migdalor.jpg

אתמול בתל אביב,  נכנסתי סופסוף לבקר בחנות החדשה של 'המגדלור' ברחוב מקווה ישראל. אקווריום ענק, מלא בספרים יפים, שגרם לנפשי לפרפר בהתרגשות. התמלאתי ברגשות עזים וסותרים: התלהבות (חנות גדולה שמתפרשת על שתי קומות – קומת גלריה מכוסה במדפי ספרים עוטפת את קומת הכניסה), קנאה (1. גם אני רוצה חנות כזאת 2. גם אני רוצה לכתוב ולצייר ספרים שיעמדו שם על המדפים), תשוקה (התשוקה הפיזית הבלתי נשלטת למוצרי נייר כתובים ומצויירים באשר הם) וייאוש (מבחר עצום ומגוון של ספרים יפים, ספרי קריאה, אמנות, איור ועיצוב – מה אני אבחר?). ביליתי שם לפחות שעתיים (המוכרות בטח חשבו שאני משונה), עברתי מנושא לנושא, ישבתי על הכורסאות הנעימות שמפוזרות בכל פינה ודפדפתי בספרים מכל הבא ליד. בסוף יצאתי עם ארבעה ספרים (ספר גננות, ספר נערות, ספר מסות וספר מחשבות על החיים, מהתקופה הרומית).


אני שמחה שחנויות הספרים של הרשתות הגדולות (אלה שאין להגיד את שמן, שכמעט מתביישות שהן מוכרות ספרים ומנסות להיפטר מהם במבצעים אינסופיים) מתכווצות וקטנות, ואילו חנויות הספרים העצמאיות (חנויות של אהבה ותשוקה) מתבססות, מתרחבות ומלבלבות.

hared.jpg

שבת בבוקר. קוראת במיטה בספר "סמוצ'ה" של בני מר. ביוגרפיה מרתקת של רחוב יהודי אחד בווארשה, לפני המלחמה. מסוג הספרים שמעוררים בי קנאה עזה – בדיוק ספר כזה הייתי שמחה לכתוב. הקנאה היא בעיקר על הרעיון (להתחקות על עקבותיו של רחוב שהיה ונמחה לחלוטין, להרכיב פאזל משברי מידע מגוונים וליצור דיוקן של הרחוב, הבתים והאנשים שהתגוררו בו) ועל עבודת המחקר הנדרשת (עבודת בלשות מובהקת, לאסוף וללקט פרטי מידע חשובים ולא חשובים, מתוך ספרים, עיתונים ואנשים חיים, למעשה, מכל מקום שהשם "סמוצ'ה" מופיע בו. למיין ולסדר את כל הפרטים ולבנות בעזרתם את הרחוב מחדש). בני מר כותב נהדר, כתיבה אישית ובהירה, ולמרות מראי המקום המרובים ופרטי הפרטים האינפורמטיביים, הספר לא משעמם לרגע. הוא מצליח להדביק בתשוקה האישית שלו, ואני מצטרפת אליו בשמחה למסע בעקבות רחוב אחד, קטן ולא חשוב, שהיה פעם צפוף, מסריח ורוחש חיים.

italy pattern

אתמול טעמנו קצת את טעמו של יום ראשון מקומי, שליו ורגוע. ביקרנו בעיירה קטנה ליד מרחצאות חמים. במרכז העיירה בריכה גדולה עתיקה, מוקפת צמחייה, מסעדות קטנות נעימות, ברים ובתי קפה טובלים בירק. זוגות, חברים ובני משפחה נפגשים לשתות כוסית או לאכול ביחד. לפתע פתחה אחת הקבוצות שעמדה ליד הבריכה בשירת א-קפלה! צעירים וצעירות, בני פחות משלושים, שטיילו גם הם בעיירה, נעמדו והחלו לשיר. זה היה רגע כל כך יפה. האור של הבוקר, הבריכה, היופי של העיירה והשירה הנפלאה. הם שרו שני שירים, ובסוף השיר השני יצא מלצר מהבר הקרוב וחילק לכולם קוקטיילים צבעוניים.


בין מסעדה לבית קפה גילינו בעיירה גם חנות ספרים מקסימה. בפתח החנות, בראש גרם מדרגות עם עציצי גרניום, בעל החנות עם כוסית יין ביד, מפטפט עם ידידים. נכנסנו. חלל גבוה, כוננית עצומה שמכסה את הקיר, ספרי אמנות, צילום ואיור. שולחנות מפוזרים ועליהם ספרי קריאה בעטיפות מאויירות. במרכז החנות, ספה ירוקה וכורסאות ירוקות (עם כריות בדיוק כמו שלנו, מאיקאה) מזמינות לשבת ולקרוא. לא ישבתי, אבל דפדפתי בשני ספרים מאויירים יפים, בלי טקסט.


אחר כך נסענו למרחצאות החמים. בריכות מים טבעיות (בגודל אמבט ג'קוזי) מפוזרות בחיק הטבע. דרגות חום משתנות של המים בין בריכה לבריכה, בהתאם לקירבה למקור המים. הכניסה חופשית, הרבה משפחות עם בגדי ים, צידנית וסבתא. אנשים רובצים בבריכות, משכשכים במים, מתמרחים בבוץ או סתם מתחבקים, ילדים צווחים בהנאה. זוג שרוע על חומת אבן קטנה, קורא ספר, שקט ושלווה. (מזכיר ציורים אימפרסיוניסטיים ואת האווירה בציור 'יום ראשון אחר הצהריים' של ז'ורז' סרה). אנחנו מתרצים ונכנסים לשכשך באמבטיה משפחתית חמימה. כל כך  ירוק ויפה מסביב, שלא מתחשק לצאת.


(תחושה מעוררת קינאה של נורמליות).

 

kovashelkash.jpg

לא מפסיקה להסתכל על כובעי הקש שחובשות הנשים מסביב (למרות שכבר יש לי שניים), להתעמק בפרטים השונים (רוחב השוליים, הצבע של הסרט, הטקסטורה של הקש) ולקנא. ליפניות יש את הכובעים הכי יפים, והם לא מכאן.


(ראיתי את אילנה אפרתי בשוק העתיקות בארצו, עם חצאית יפה וסנדלים בכחול לבן).

poet

ביקור בבית שהמשורר האנגלי ג'ון קיטס התגורר בו ברומא, ליד המדרגות הספרדיות (מוקדש גם לזכר ידידו, המשורר פרסי שלי). ביטנה של ספרים עוטפת-מרפדת-חונקת את הבית מבפנים, כונניות גדושות בספרות ושירה אנגלית מכסות את הקירות מהרצפה לתקרה. רישומי דיוקנאות והדפסים יפים של קיטס ושלי. חדר העבודה הוא גם חדר השינה, שולחן הכתיבה משקיף על המדרגות הספרדיות. בועה שקטה, קרירה ונסתרת של תרבות אנגלית, בתוך עיר איטלקית חמה ורוגשת.


 

oneroom.jpg

ONEROOM Bookstore

חנות ספרים קטנה וחמודה לספרי אמנות וצילום, שראיתי רק מבחוץ כי כבר היתה סגורה (בסמטה צדדית ליד שוק קמפו די פיורי). רוצה גם.

read

"חנויות הספרים ברחוב הזה, בעיר כולה בעצם, הן מושא לקנאה צורבת אצל מי שאינו קורא רוסית; ניגוד מושלם לתרבות המזון המהיר המקובלת ברשתות הספרים אצלנו. בשנות השבעים והשמונים המצאי עדיין היה דל, ורק יודעי דבר ידעו איך להשיג בדלת האחורית ספרים שחפצו בהם. היום ניתן להשיג הכל, ומכיוון שבאולמות הגבוהים והענקיים הללו אין בעיה של אחסון, כל תולדות הספרות הרוסית, במגוון מהדורות ובאינספור תרגומים, פרושה על השולחנות. בימי החורף הקרים, חנויות ספרים הן מקום מצוין להתחמם בו. ובשעות שאנשים יוצאים מעבודתם, מצטופף המון רב מעבר לדלתות העץ הכפולות הכבדות."

(גיל הראבן ומאשה בומן, גדולי הסופרים בסנט פטרסבורג / רשימות מביקור ספרותי ברוסיה, מתוך: העולם הוא ספר פתוח, בעריכת משה גלעד, ספרית מסע אחר)

 


 

09.jpg

"… אחר כך נסיעה ברחוב ארוך מאוד מאוד מאוד מאוד, מוסקובסקי פרוספקט שמו, משופע בשטויות של אדריכלות סטליניסטית. והנה הרחוב שבו אגור. נאמר לי שזה הרובע של דוסטייבסקי: שם הוא גר וכתב, שם 'נמצא' הבית שבו הרג רסקולניקוב את הזקנה.

הדבר הראשון שמעורר תדהמה הוא המרזבים. רק אדם חסר לב יכול להתעלם מהם. מרזבי פטרסבורג גדולים פי שניים מכל מרזב רגיל, צבעם חרדל, הם שמנים אבל עשויים פח דק כמו נייר, משתפלים עד למדרכה ממש, ופיותיהם נוגעים באבני המרצפת ובאספלט. אחדים מהם קרועים ומרוטשים, חלקם התחתון תלוי על זיז פח דק, אחרים מעוכים, מתוקנים ומטולאים."

(דן צלקה, כאן חי ועבד / ביקור בסנט פטרסבורג, מתוך: העולם הוא ספר פתוח, בעריכת משה גלעד, ספרית מסע אחר)