read

"חנויות הספרים ברחוב הזה, בעיר כולה בעצם, הן מושא לקנאה צורבת אצל מי שאינו קורא רוסית; ניגוד מושלם לתרבות המזון המהיר המקובלת ברשתות הספרים אצלנו. בשנות השבעים והשמונים המצאי עדיין היה דל, ורק יודעי דבר ידעו איך להשיג בדלת האחורית ספרים שחפצו בהם. היום ניתן להשיג הכל, ומכיוון שבאולמות הגבוהים והענקיים הללו אין בעיה של אחסון, כל תולדות הספרות הרוסית, במגוון מהדורות ובאינספור תרגומים, פרושה על השולחנות. בימי החורף הקרים, חנויות ספרים הן מקום מצוין להתחמם בו. ובשעות שאנשים יוצאים מעבודתם, מצטופף המון רב מעבר לדלתות העץ הכפולות הכבדות."

(גיל הראבן ומאשה בומן, גדולי הסופרים בסנט פטרסבורג / רשימות מביקור ספרותי ברוסיה, מתוך: העולם הוא ספר פתוח, בעריכת משה גלעד, ספרית מסע אחר)

 


 

09.jpg

"… אחר כך נסיעה ברחוב ארוך מאוד מאוד מאוד מאוד, מוסקובסקי פרוספקט שמו, משופע בשטויות של אדריכלות סטליניסטית. והנה הרחוב שבו אגור. נאמר לי שזה הרובע של דוסטייבסקי: שם הוא גר וכתב, שם 'נמצא' הבית שבו הרג רסקולניקוב את הזקנה.

הדבר הראשון שמעורר תדהמה הוא המרזבים. רק אדם חסר לב יכול להתעלם מהם. מרזבי פטרסבורג גדולים פי שניים מכל מרזב רגיל, צבעם חרדל, הם שמנים אבל עשויים פח דק כמו נייר, משתפלים עד למדרכה ממש, ופיותיהם נוגעים באבני המרצפת ובאספלט. אחדים מהם קרועים ומרוטשים, חלקם התחתון תלוי על זיז פח דק, אחרים מעוכים, מתוקנים ומטולאים."

(דן צלקה, כאן חי ועבד / ביקור בסנט פטרסבורג, מתוך: העולם הוא ספר פתוח, בעריכת משה גלעד, ספרית מסע אחר)

ruliet
[ז'ן ז'ק רולייה, פרט מתוך: 5×5 פעולות ב-5 מרחבים, 1992]

(הגיליונות הראשונים של 'המעורר', טקסטים ודימויים שחוזרת אליהם מעת לעת. מכירה להם טובה על ההיכרות עם ז'ורז' פרק ועם 'בארטלבי' של מאלוויל. מקנאה ביכולת ובחופש להוציא כתב עת ספרותי, לתרגם ולפרסם את מה שאוהבים ורוצים לקרוא).

Persephone Books

הוצאה לאור וחנות ספרים בבלומסברי, לונדון. מוציאה לאור ספרות נשים, עבור נשים. טקסטים נשכחים ולא מוכרים של נשים מראשית המאה העשרים. עטיפות הספרים באפור מאופק, צבעוניות פרועה מסתתרת בסימניות ובביטנת הספר (פורזץ), שמעוצבים ברוח התקופה של קבוצת בלומסברי (אני אוהבת את הרעיון שהצבע והמירקם הם סוד נסתר, חבוי). רוצה גם.

mirocoma

Miroco Machoki

כבר כתבתי את זה קודם. לא לגמרי מבינה ולא יודעת להסביר את פשר הקסם שמהלכים עלי ציורי ילדים, ציורים נאיביים ואקספרסיביים. כמו למשל, הציורים הנהדרים של Miroco Machoki, שיש בהם עיוות, גסות, עדינות, צבעוניות משוחררת, חופש הבעה, המצאה והרבה יופי.

Portrait of Cavafy in Alexandria 1966 by David Hockney born 1937

[David Hockney, Portrait of Cavafy in Alexandria, 1966]

תערוכת התחריטים של הוקני במוזיאון תל אביב. מצד אחד, אושר (כל התחריטים מקובצים יחד, האפשרות להתמוגג מקרוב, לשנן קווים), מצד שני, ייאוש (הוא עשה הכל כבר ב-1966, כשנולדתי).