ביריד ספרי האמן של ארטפורט, עם אורנה, פטפטנו ודפדפנו בסקצ'בוקים.

---

(אחר כך הלכנו להפגנה בקפלן).

אני מציירת.

[פרנץ קפקא, דיוקן עצמי, בין 1901-1907]

לא מזמן, ב'אדרבא', רציתי לקנות לחברות ספר במתנה. חיפשתי בכל רחבי החנות את הספר המתאים, עברתי על כל הספרים בספרי הפרוזה והעיון, ספרים בעברית וספרים מתורגמים, ספרי שירה וספרי ילדים… ואז, כשכמעט התייאשתי, לפתע מצאתי אותו. למטה, נסתר מעין, מאחורי דלפק התצוגה, עומד בשקט, מחכה רק לי: FRANZ KAFKA, THE DRAWINGS. רישומים ושרבוטים נפלאים של פרנץ קפקא, שהתגלו רק לאחרונה (מי ידע שהוא מצייר ככה?). אז קניתי לי, במתנה.

ואולי זה כל מה שאני יודעת (ואוהבת) לעשות. מתבוננת בעולם מהצד, כותבת ורושמת אותו בנגיעות קטנות, אישיות: קו, מילה, כתם, נקודה.

מציירת, מוחקת, קורעת, זורקת.

[אלסוורת' קלי, עלה בננה, 1992]

אתמול במוזיאון ישראל, ניסיתי להגיע לתערוכה מפיקאסו עד קנטרידג' ולא הצלחתי, כי היא מוקפת תערוכות בהקמה והגישה אליה חסומה מכל הכיוונים. בסוף אחד השומרים עזר לי. עליתי במעלית שמסתתרת בין הפסלים האפריקאיים ויצאתי ישר לשם. תערוכת-אי נפלאה. עבודות על נייר, רישומים, קולאז'ים וכמה ציורים בצבע (אני הייתי מוותרת על העבודות בצבע ונשארת רק עם השחור-לבן). ניסיון לשרטט קו התפתחות של רישום ומחשבות על רישום, לאורך המאה העשרים. אושר צרוף. מפגשים מענגים עם מאטיס, קליי, שוויטרס, הוקני ואלסוורת' קלי.

שונאת סיגריות, אבל אוהבת מאוד לצייר דיוקנאות של מעשנים.

(לפעמים זה ממש מצחיק אותי, באיזו התלהבות אני יכולה לדבר על קווים וכתמים).

מוכרחה לצייר מתוך תחושה של חופש, אחרת זה לא יוצא.

דוד טרטקובר, אנשים