kafka beckett.jpg

 

 

 

 

 

 

הרישום של קפקא (כמו איניציאל של K) והדיוקן של סמואל בקט (צילם: דמיטרי קסטרין) פתאום נראים לי דומים. בשניהם תנוחה דומה של תבוסה, או ייאוש.

mona johansson.jpg

[Mona Johansson]

אני אוהבת את הרישומים הנאיביים של Mona Johansson, אמנית שבדית (1924-2010), שמתארת בפשטות, בטקסטורות מפורטות של אבנים וצמחייה, בתים ונוף עירוני שבסביבתה. הצבעוניות רבת הגוונים באפור של העיפרון, היופי של הטקסטורות, הנגיעות האנושיות – דמות בחלון, עציץ, וילון.

רישומי העיפרון העדינים של סמאח שחאדה במוזיאון תל אביב.

"בכל שנה בנכבה כל המשפחה שלי נוסעת לכפר שממנו גורשה. זה מעין טקס שבמהלכו נפגשים, אוכלים, שרים ומתייחדים עם הזיכרון. כל הזמן מספרים לנו סיפורים על מה שהיה, אך עד היום אני מגלה סיפורים חדשים שלא הכרתי. אמא שלי, נניח, פתאום נזכרת במשהו שקרה ומספרת אותו ממש לראשונה. אנחנו גם מחנכים את הדור הבא לזכור — אפילו האחיינים הקטנים שלי מכירים את שם הכפרים והיישובים מהם גורשה המשפחה בערבית, לא בשמותיהם כעת בעברית. זה מתח שמלווה אותנו מגיל צעיר בין העבר לעתיד, בין הזיכרון לבין הניסיון לא לשכוח".

(אני עדיין מחפשת בית ולא מוצאת, סמאח שחאדה בראיון לורד לי, 'גלריה' 17.9.19)