[Gabriele Münter]

ביום רביעי נסענו ברכבת לתל אביב, הוא ואני. הצלחנו להגיע בזמן, מצאנו כסאות ליד החלון, בכיוון הנסיעה והתרווחנו. חמש דקות לפני שהרכבת החלה בנסיעה, הודיע הכרוז: כל הנוסעים ברכבת ברציף מס. 2, מתבקשים לעבור לרכבת ברציף מס. 4, הרכבת תצא ב-10:33 בדיוק. ירדנו מהרכבת עם שאר הנוסעים, והתחלנו לרוץ, על נערינו וזקנינו, על נשינו וטפנו בעגלותיהם, עלינו במדרגות, ירדנו במדרגות, והגענו, ממש ברגע האחרון, קצרי נשימה, לרכבת הנכונה. מצאנו כסאות ליד החלון, בכיוון הנסיעה והתיישבנו. "טוווווווווווווווווווווו", שרק הקטר בשמחה. הרכבת החלה לנסוע לאיטה במנהרה הארוכה והחשוכה, וכשיצאה ממנה… היינו באירופה! שדות מוריקים, הרים מושלגים, נהרות מקציפים ופרות רובצות באחו. כרסמנו קרקרים עם גבינה, שתינו יין אדום בכוסות דקיקות ועצמנו עיניים בשמש החורפית, הנעימה, של אירופה.

אתמול הלכנו על השביל החדש, מתחת לגשר שבנו לרכבת הקלה. שמש נעימה, רוח נהדרת ועין כרם פרושה למרגלותינו, מוקפת יערות וירוק. בצלצלי הזהב של הכנסיה הרוסית זהרו בשמש והיה שקט. שקט של יום שישי, של מחשבות ושל טבע (בדרך חזרה למעלה כבר מיהרנו, קבוצת אנשים באה מולנו, אופנועים הרעישו ביער, הכביש נחשף והשקט התפוגג כלא היה).

virginia

"בבוקרו של ערב חג המולד, בשעה שטיילה לה לבדה בריג'נט פארק, החליטה וירג'יניה לפתע פתאום לנסוע אל קורנוול. הרעיון נקרה לה בבת אחת – בשעה שתים עשרה וחצי, כך היא מספרת; והרכבת יצאה בשעה אחת. סופי כמעט שנתקפה היסטריה, מוד ארזה את ענק האחלמה שלה, אבל שכחה את הממחטות, ובכל זאת הגיעה בזמן לרכבת. לילאנט היתה נפלאה, מזג האוויר היה נעים כבעת האביב, והיא שוטטה על פני מחוזות הכפר, גררה רגליה עד טרן קרום ובילתה את חג המולד בשקט. אם רצתה לשוחח, היו לה לפניה המשרתת ואיש המעבורת; לצורך התעמלות אינטלקטואלית, היו לה סיפוריו של ד"ר מיירון על הליידי הסטר סטאנהופ."

(קוונטין בל, וירג'יניה וולף, ביוגרפיה, מאנגלית: לאה דובב, הוצאת שוקן)

paper plane

איטליה. (הערב היינו אמורים לטוס לוונציה, לישון שני לילות במלון קטן, לשוטט בין התעלות, אולי לשוט למוראנו ובוראנו, לבקר במוזיאון של פגי גוגנהיים ולראות את אוסף הפסלים האפריקאיים שלה, לנסוע ברכבת לבולוניה ליריד ספרי הילדים, לדפדף בהמון ספרים מאויירים, לשמוע הרצאות, לפגוש מאיירים, לקנות ספרים יפים, לבקר בסטודיו של מורנדי, לאכול ספוליאטלה בפסטיצ'ריה מקומית, לבקר באוניברסיטה שקופרניקוס ודירר למדו בה, לטפס לאחד המגדלים ולהשקיף על העיר…)

v_wolf

אתמול בבוקר, בתחנת הרכבת הקלה בהר הרצל, ראיתי את וירג'יניה וולף. היא עמדה לא רחוק ממני, במעיל אפור, ארוך ויפה, שנראה כאילו נתפר משטיח. היא חבשה כובע סגול רחב תיתורה, נעלה נעליים סגולות והיתה עטופה ברדיד סגול יפהפה. היו לה אצבעות ארוכות עם טבעת גדולה, נהדרת. אישה מבוגרת, ממקום אחר ומתקופה אחרת, עם פנים נעימות ושקטות, ממש כמו של וירג'יניה וולף.

נסענו ברכבת לתל אביב, הלכנו למוזיאון, ביקרנו בחנות של דקתלון וראינו את הים בחורף.


בתערוכה המחודשת של האוסף הישראלי במוזיאון תל אביב, יש קיר אחד עליו מצטופפים כמעט כל האמנים שאני אוהבת: אריה ארוך, רפי לביא, הנרי שלזיניאק, משה גרשוני, אביבה אורי (ואורי רייזמן, על קיר אחר).


בדרך לים, עצרנו בטשרניחובסקי, הוא אכל פלאפל ואני אכלתי סביח נהדר (הדבר הכי קרוב להתגלות דתית).

read.jpg

"בימים שבהם הנוסעים ברכבת שקועים במסך הסלולר שלפניהם, קל לשכוח שלא מזמן, רבים היו מבלים את הנסיעה שקועים בקריאת ספר. שבוע הספר ההולנדי, המתקיים כל שנה באביב, מצליח להחזיר את החיבור הטבעי בין נסיעה — לקריאה.

בכל שנה מאז 1932, נבחר סופר מקומי שמתבקש להוציא לאור ספר במיוחד לרגל אירועי השבוע. הספר, שצריך להיות בהיקף קבוע של 92 עמודים (או 29 אלף מילים), ניתן במתנה לכל מי שקונה ספרים בסכום של 12 וחצי יורו (כמחירו של ספר ממוצע). והנה החיבור לרכבת: אותו ספר מתנה הוא גם כרטיס נסיעה ברכבת ליום שלם, בלי הגבלה. כשהחל הנוהג ב–2002, הנוסעים היו נדרשים להציג את הספר לכרטיסן. היום הם פשוט פותחים את שער הכניסה לרכבת באמצעות ברקוד שמוטבע בכריכתו. את הנסיעות חינם אפשר לנצל בסוף השבוע שבו מסתיים שבוע הספר, והן תקפות בכל קווי הרכבת בהולנד (וגם בחלק מבלגיה השכנה). אם לשפוט לפי מספר המשתתפים, ניכר שמדובר בהצלחה: ב–2003 השתמשו בו 100 אלף איש, ב–2012 מספרם עלה ל–200 אלף, ובשנה שעברה היו כבר 250 אלף הולנדים שנסעו ברכבת בחינם עם הכרטיס־ספר."

(מירב מורן, אור מהגויים, סוף שבוע 'הארץ', 14.6.19)