לאבא שלי יש סולם.

יצחק קלפטר.

אריק איינשטיין, תשע שנים.

---

"יש לי בערך מאה סיפורים שאותם אני מספר, וחוזר ומספר, לאורך השנים. מובן שאנשים שנמצאים אתי הרבה זמן מכירים כבר את הרפרטואר הזה. יוני רכטר למשל. שנים עבדנו יחד, הייתי מספר לו את הסיפורים, מחקה לו את החיקויים… מדי פעם בא מישהו חדש ואני מתחיל לספר לו איזה סיפור שיוני כבר מכיר אותו ממש טוב, לפני ולפנים, ואז אני רואה את יוני מתנשף, עושה מין אוף כזה, או טופח לעצמו על המצח וכאילו ממלמל לעצמו בייאוש "לא. לא עוד פעם. לא שוב!…" אז אני מסתובב אליו ואומר לו, "יוני, רק עוד פעם… אני מבין שקשה לך לשמוע את זה שוב, אבל מה לעשות, יש קהל חדש שעוד לא מכיר את הסיפור הזה…" כמה מן הסיפורים האלה נכנסו גם לספר הזה. יוני, דלג עליהם חופשי!"

(אריק איינשטיין, תל אביב, 2006, מתוך הספר אריק איינשטין, זו אותה האהבה, ביוגרפיה בראשי פרקים, עורך: עלי מוהר, דניאלה די-נור מוציאים לאור)

לבד בבית. יושבת לצייר בפינת העבודה החדשה.

יַלְדָּה עִם מֵצַח בְּלִי עָנָן | עֵינֵי פְּלִיאָה חוֹלֶמֶת! | גַּם אִם בֵּינֵינוּ יַד הַזְּמַן | חוֹמַת שָׁנִים עוֹרֶמֶת | אוֹר חִיּוּכֵךְ עוֹד יְלַבֵּב | סִפּוּר פֵיוֹת, מַתְּנַת אוֹהֵב.

(לואיס קרול, מאנגלית: רינה ליטוין, מתוך 'סיפור פיות', השיר הפותח את הספר 'אליס מבעד למראה')

בשבח השיכחה.

הילחמו על העוגיות / דוד מיכאלי

הִילָחֲמוּ עַל קָפֶה וּמַאֲפֶה, עַל קָצָר וְאָרֹךְ וְהָפוּךְ

וְעַל שְׁקֵדִים וְקִנָּמוֹן וְתַפּוּחִים וְעוּגוֹת פֶּרֶג,

עַל פְּרִיחַת הַסִיגָלוֹן, נְעָרוֹת עַל אוֹפַנַּיִם,

שְׁדֵּרוֹת מוּצַלּוֹת, בָּתִּים לְבָנִים, אוֹטוֹבּוּסִים, שְׁוָקִים

הִילָחֲמוּ עַל גְּבִינוֹת וְעַל שׁוֹקוֹלָד וְעַל יַיִן וְעַל עַגְבָנִיּוֹת

הִילָחֲמוּ עַל דּוּכָנִים וְקַבְּצָנִים, וְחוּמוּס יוֹם שִׁשִּׁי

וְעָרַק אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם. עַל כְּלָבִים וְעַל חֲתוּלִים,

עַל פִּנּוֹת שְׁתִיָּה לַצִּפֳּרִים וְחֲבַצָלוֹת מַיִם

עַל קְשִׁישִׁים אוֹחֲזֵי יָדַיִם, עַל רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם

הִילָחֲמוּ עַל חוֹל הַיָּם, הַגַּלִּים וְהַגַּלְשָׁנִים

עַל מַטְקוֹת וְעַל קְרֶם הַהֲגַנָּה וְשֵׂעָר מְפֻזָּר

עַל סִיגַרְיוֹת וּנְשִׁיקוֹת שַׁחַר בַּחוֹף הַיָּם, עַל רָצִים וְרָצוֹת

הִילָחֲמוּ עַל הַבִּירָה בָּעֶרֶב וְנָשׁים עַל קַטְנוֹעִים

וְעַל דּוֹחוֹת הַחֲנִיָיה, עַל הַפִּיצוּצִיוֹת וְעַל הַמְּסִבּוֹת

עַל הַהַפְגָּנוֹת וְעַל הַמְחָאוֹת, עַל שֶׁקֶט סוֹף שָׁבוּעַ בַּסְּתָו

עַל נֵרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת בַּחֹרֶף, עַל בְּחִירָה וְעַל מְהִירוּת מֻפְרֶזֶת

עַל כְּבִישִׁים רְטֻבִּים, מְכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת לְאַט וּלְחַיִּים קָרוֹת בַּגֶּשֶׁם

וְעַל הַחַמְסִין הָרִאשׁוֹן וְיְפִי הַגּוּף, וְהַבֶּגֶד הַקַּל

עַל הַמַּבָּט, עַל הַצְּחוֹק הַגָּבוֹהַּ וְהַשִּׂיחָה הָרָמָה

עַל הַהִשְתּוֹקְקּוּת, עַל הַמַּגָּע, עַל פְּרִיחַת הַמִּכְנָּף וְהַצֶאֱלוֹן

הִילָחֲמוּ עַל הַשִקְמִים שֶׁנּוֹתְרוּ, רֵיחוֹת חָרוּבִים וְעַל חִבּוּקֵי הַבֹּקֶר

עַל הַחֻצְפָּה וְעַל הָאַהֲבָה, עַל הַסִּפְרוּת וְעַל הַשִּׁירָה

הִילָחֲמוּ עַל פִּרְחֵי הָרֹעַ, עַל עָלֵי עֵשֶׂב, עַל לִוְייָתַן לָבָן

עַל סַפְסָלֵי רְחוֹב, רֵיחוֹת שֶׁל פָלָאפֶל וַחֲנֻיּוֹת פְּרָחִים

הִילָחֲמוּ עַל הַמּוּזִיקָה הַקְּלָסִית וְעַל הַרוֹקְנְ'רוֹל, וְעַל גַּנֵּי הַיְּלָדִים

עַל עַרְבֵי שִׁירָה וּפְתִיחוֹת שֶׁל תַּעֲרוּכוֹת, עַל צַיָּרִים וְעַל פַּסָּלִים בָּרְחוֹבוֹת

הִילָחֲמוּ עַל פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיָּה וְעַל גְּלִידָה שֶׁל אֱגוֹזִים

עַל כּוֹס תֵּה בְּחָמֵשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וְעַל חֲנֻיּוֹת הַסְּפָרִים הַקְּטַנּוֹת

וְעַל חֲנֻיּוֹת הַמַּעֲדַנִּים, עַל הָאַחִים מַרְקְס, עַל הַשִּׂמְחָה לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת

הִילָחֲמוּ עַל מִסְעָדוֹת, וְעַל אִפּוּר, נַעֲלַיִם וּבְגָדִים יָפִים

עַל מֶרִי פּוֹפִּינְס, עַל הָארִי פּוֹטֶר וְעַל מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים

הִילָחֲמוּ עַל הָעוּגִיּוֹת!

(הילחמו על העוגיות, מוסף 'ספרות ותרבות' של 'הארץ', 20.5.22)

Someday Never Comes

[…]
עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ עוֹד עַל אֶרֶץ.
אַךְ הוּא עוֹד שָׂמֵחַ בְּקֶצֶף גַּלֵּי הַלִּילָךְ.
וְיֵשׁ נִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא חָלַף בִּיעָף הַזְּמַן.
רַק לְרֶגַע עָזַב אֶת בֵּיתוֹ הַמְחֻלָּן.

גבריאל פרייל

(מתוך: איגרת קטנה מניו יורק, מבחר שירים בהוצאת 'זוטא', הקיבוץ המאוחד, מוסד ביאליק)

(שיבטה טויו, הבוקר בא תמיד, מיפנית: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)