[…] לדבר כאסטרטגיה מחושבת, ליזום דיבור, להתעקש על הדיבור, לדבר עם הראש בקיר, לדבר גם אם הדיאלוג נראה מלכתחילה חסר סיכוי. לטווח הרחוק עשויה ההתעקשות הזאת לתרום לביטחוננו הרבה יותר ממאות מטוסים המטילים פצצות על עיר ואנשיה. לדבר מתוך ההבנה, שנולדת לנוכח מראות הזוועה האחרונים, ההבנה שההרס שאנו יכולים לגרום זה לזה, כל עם בדרכו, הוא כה עצום ומשחית, וכה חסר תכלית, שאם ניכנע לו ולהגיונו, הוא ישמיד לבסוף את כולנו […]

(מתוך: הסיפור שאנחנו כלואים בו, דויד גרוסמן, 'הארץ' 20.1.09)