תערוכת דיוקנאות של הוקני ב'נשיונל פורטרט גלרי' בלונדון.

[David Hockney, Self-portrait, 2001]

 

קוראת ציורים ורישומים (בעיקר פורטרטים) של הוקני. מה מעניין אותו, מה הוא מחפש, איזה שאלות הוא שואל את עצמו בכל ציור. מצד אחד, הוא לוקח את עצמו מאוד ברצינות, מצד שני, בודק אפשרויות, משחק, לא מתחייב, מרשה לעצמו להשתעשע (פיקאסו כמודל לרבגוניות, להתנסות ולמשחקיות). (בכל פעם שמגלה ציור שעדיין לא ראיתי, זה כל כך משמח).

---

כדי לצייר דיוקן של. צריכה לאבד את. לא לחשוב מה רוצים. לשכוח למה מצפים. לא להתכוון. לא להשתדל. להשתדל לא (למצוא את האיזון הנכון, בין ביטחון לחוסר ביטחון).

אתמול. מסיבת יומולדת מאוחרת. הוא והילדים. משפחה וחברים טובים. קר אבל חם. סרט שהוא מלאכת מחשבת. תותים וגבינה. תמרים וטחינה. דיוויד הוקני. וג'ני.

[David Hockney, Portrait of Cavafy in Alexandria, 1966]

תערוכת התחריטים של הוקני במוזיאון תל אביב. מצד אחד, אושר (כל התחריטים מקובצים יחד, האפשרות להתמוגג מקרוב, לשנן קווים), מצד שני, ייאוש (הוא עשה הכל כבר ב-1966, כשנולדתי).

[1970,David Hockney, Rapunzel]

קניתי את הספר של הוקני. איורים בתחריטים לאגדות של האחים גרים. ספר אדום קטן. סיפורים אכזריים, תחריטים יפהפיים.

נתקלת, למשל, בזה: סדרת התחריטים הנפלאה של הוקני (מ-1970), לשישה סיפורים של האחים גרים, שיצאו כעת בספר בהוצאה מחודשת. רוצה שיהיו שלי.

[דיוויד הוקני, פנים עם שמש וכלב, 1988]

 

דיוויד הוקני, שמפליא לתאר שקט של כלבים ['סטנלי', 1993]