מפגש ספרותי עם יעל נאמן (שקטה, עצורה ומרוחקת. משקיפה מבחוץ, מהצד, גם כשהיא נמצאת במרכז ההתרחשות).

היה היתה. שוב קוראת בספר בהפסקה, בגן הבוטני, הפעם על ספסל מוצל. איזה מין ספר זה. לא דמיוני, לא בדיוני, סיפור אמיתי. כתיבה שהיא מעשה קולאז' – פיסות מידע שונות נאספות, מונחות זו לצד זו, מנסות לצייר דיוקן. כתיבה עיתונאית-תיעודית-בלשית-אישית-ספרותית. הכותבת מראיינת אנשים רבים, אודות אישה אחת. מצליבה עדויות, קושרת קשרים בין סיפורים, מתווכת. לא מספרת יודעת-כל, להיפך.

["אירית, נחום" (פרט), 2000. רישום של אירית חמו, על עטיפת הספר]

התחלתי לקרוא את 'היה היתה' בהפסקת צהריים שמשית בגן הבוטני. כבר כשדפדפתי בספר בחנות הספרים, הוא תפס אותי בקרסול ולא רצה לעזוב. דיוקן רב פנים של אשה שניסתה למחוק את עצמה, נכתב מפי מספרים רבים. (הייתי רוצה לכתוב משהו כזה).

(יעל נאמן, היה היתה, 'מקור' סדרה לפרוזה ישראלית עכשוית, אחוזת בית)

"היינו העתיד", ספר נפלא של יעל נאמן (כתוב יפה כל כך). התרפקות חפה מציניות או סנטימנטליות על הילדות המשותפת בקיבוץ, עם הרבה אהבה והערכה לאנשים שחיו כאן פעם ולחלומות שחלמו (וגם ביקורת, אבל אחרת).