(הצצתי אתמול בספר 'אוטוביוגרפיה של דלת' של נורית זרחי בחנות ספרים. הנושא הוא הנושא שלי וגם חלק מהדמויות, אבל זרחי לוקחת אותו למקומות שמעניינים אותה. לא מצאתי בו את מה שרציתי או ציפיתי למצוא. אולי עוד אוכל לעסוק בו פעם).

"תמיד רציתי אח בצורת אהוב" אמרה אלזה לסקר-שילר, "אז לא הייתי מתביישת בעצמי כל כך." ודאי שהרצון לאח-אהוב נובע מן הגעגוע להיות חשוף כליל בפני האחר, כפי שיכול אדם להיות רק בפני עצמו, ובכל זאת להישאר אהוב."

(נורית זרחי, חידת הכפולים, עריכה: עליזה ציגלר, הוצאת אפיק)

הסטודיו של אלברטו ג'קומטי / ז'אן ז'נה, חידת הכפולים / נורית זרחי. (הספרון של ג'קומטי צנום כמו הפסלים שלו).

"בצעירותה, מספרת זרחי, במקום מגוריה בפתח תקוה, נהגה לבלות זמן, דרך יומנים וספרים, בחברת נשים חופשיות, פרועות, מחפשות, שבסביבתה הציונית, החיילית, האחידה, ה"קטלנית לאמנים", קשה היה למצוא. באחידות כזאת, היא כותבת, "קשה היה להמציא או לזהות חיים לא מוכתבים, צבעוניים, מרדניים". בריק הזה, היא מוסיפה, "היה עלי לגדל פְּנים, אם יש כזה". והפנים שלה אוכלס על ידי נשות רפאים תיאוסופיות, חסידות גורדג'ייף, מקובלות, גנוסטיות, מרטיריות, קלטיות, שכך או אחרת עסקו באיזשהו כישוף, ללא משפחה אבל עם חיי כתיבה, ורוח ואחווה נשית. זרחי חיה דרך ועם "אנאיס נין, בסירת מגורים על הסן, בין יבשות, גברים, ספרים", עם "גרטרוד שטיין וחברתה אליס בי. טוקלאס בסלון בפריז, בחברת המינגוויי, פיקאסו ואחרים; וירג'יניה וולף וחוג בלומסברי שלה ייתכן שחיי האנשים והנשים האלה לא היו בעלי צביון מיתולוגי", היא אומרת, "ואולי חיי היומיום שלהם היו גזורים כפיסת הקליידוסקופ, אבל לי הם העניקו רוח חיים, צבע, עניין ויותר מכל — חברה דמיונית מרהיבה שדיברה על הדברים שלא ידעתי לשוחח עליהם עם איש"."

(שלומציון קינן על 'חידת הכפולים' של נורית זרחי, מוסף ספרים, 'הארץ' 11.8.17)

אוטוביוגרפיה של דלת (שם זמני, נפלא).

נורית זרחי מספרת על הספר הבא שהיא כותבת – אמנים ויוצרים שלא יצאו מהבית (זה הנושא שלי! כל הזמן חוזרת אליו, אבל עוד לא הצלחתי לעשות איתו כלום…).

"העברית הגבוהה, הלא מובנת למעשה, לא הרתיעה אותי, כפי שלא הרתיעה את שאר בני דורי. השפה, בחבלי כור ההיתוך שלה, הילכה עלינו קסם. להבין פירושו לא היה לבער את הבלבול אלא להתנהל בתוכו, מעין ים שלא ניטל עליך ליבש אותו אלא לצוף על פניו. ללא אי הנוחות שמעוררת המטפורה."

---

"סיפר לי יורם ברונובסקי, שכשבא לארץ כילד הוא פגש את העברית כמו שפוגשים פרי נדיר, ואכל ממנה פלח פלח."

(נורית זרחי, 'ליל הסדר', מתוך: בלוע, הוצאת אפיק)

"קשה לתאר את האֵין, כי שם השפה נגמרת. הוא לא קשור בעבר, קשה להתעמת איתו, כי הוא מוחק את קצותיו. בולע את עצמו."

(מתוך: 'בָּלוּעַ', נורית זרחי, נוודים, הוצאת אפיק)

---

 

ביום שני, כשנכנסתי ל'אדרבא', קפץ לי ליד  ספר קטן של נורית זרחי. טקסטים קצרים ויפים, לא מוגדרים (זכרונות, פרגמנטים, סיפורונים תלושים), אוטוביוגרפיה לא סדורה.