
סול סטיינברג רושם.
סול סטיינברג רושם.
אני נמצאת איפשהו באמצע הדרך בין אביבה אורי לסול סטיינברג. זה מקום מוזר להיות בו.
[החייל האמיץ שוויק, איור: יוזף לאדה]
בזמן שקוראת בספר 'שנת הגנן', אני מתבוננת באיורים הנפלאים של צ'אפק, ומהרהרת בכל אותם מאיירים של המאה העשרים, אבירי הקו הרזה, השחור, הוירטואוזי, המצחיק והחכם, אוהב האדם, דוגמת: יוזף לאדה, סול סטיינברג, וולטר טרייר, ז'אן-ז'אק סמפה, נחום גוטמן, שמעון צבר, פרידל שטרן, שמואל כץ (רשימה חלקית מאוד), האם יהיו להם ממשיכים גם במאה העשרים ואחת?
[איור: סול סטיינברג]
אני אוהבת להקשיב לדוברים רהוטים, בעת שהם מלהטטים – בין מילות עגלגלות למשפטים מפתים, בין מובאות נאות למטפורות צחורות, בין טיעונים איתנים לאיזמים הולמים. מפי יוצאות המילות חלולות והמשפטים שמוטים, המטפורות אפורות והאיזמים עקומים.
['ספריה', סול סטיינברג, 1986-7, עיפרון ומדיה מעורבת על אסמבלאז' עץ]
רב חובל בחרטום ספינתו / מאייר ליד שולחן העבודה
(סול סטיינברג ואשתו, הציירת הדה סטרן)